סוף לעקיפת החוק: פסק הדין הדרמטי של העליון שמטלטל את עולם הפונדקאות בצפון קפריסין!

הכתובת הייתה על הקיר: בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי “תצהירי ויתור” אינם מהווים תחליף להסכמה לאימוץ בהליכי פונדקאות בצפון קפריסין. פסק דין דרמטי שניתן היום, ה-5 באוקטובר 2026 (בע”ם 3222-05-25), הפך בית המשפט העליון את החלטות הערכאות הקודמות. נקבע כי זוג אבות שביצע הליך פונדקאות בצפון קפריסין לא יוכל להשלים את הליך האימוץ ההדדי של הילדים ללא איתור אימהות היולדות והחתמתן מחדש על “כתב הסכמה” רשמי כדין.

פונדקאות בארמניה מול קפריסין – השוואה משפטית בעקבות פסק הדין מ-5.10.2026

פסק הדין המלא מנתח את מורכבות המקרה ומדגיש את הסכנות החמורות הטמונות בביצוע הליכי פריון ופונדקאות במדינות נטולות הסדרה חוקית ופיקוח.

רקע פסק הדין: המלכוד המשפטי של צפון קפריסין

המקרה הנדון עוסק בזוג גברים, ידועים בציבור, אשר פנו בשנת 2021 להליך פונדקאות בצפון קפריסין. באוגוסט 2022 נולדו להם תאומים (בן ובת), כאשר כל אחד מבני הזוג הוא האב הביולוגי של אחד הקטינים.

בניגוד למדינות מוסדרות שבהן מונפק צו שיפוטי המנתק את זיקתה של האם הנושאת (הפונדקאית) ומאפשר קבלת “צו הורות פסיקתי” בישראל, הדין בצפון קפריסין אינו מאפשר ניתוק זיקה כזה.

כתוצאה מכך, האימהות היולדות נרשמו בתעודות הלידה של הילדים. הדרך היחידה שנותרה לאבות לכונן הורות משותפת בישראל הייתה באמצעות מסלול של אימוץ.

בזמן אמת, חתמו הנשים היולדות בפני נציג קונסולרי ישראלי על “תצהיר ויתור זכויות”. בעוד שבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי סברו כי תצהירים אלו מספקים כדי להוכיח “הסכמה מדעת”, בית המשפט העליון קיבל את עמדת היועצת המשפטית לממשלה וקבע אחרת באופן נחרץ.

קביעת בית המשפט העליון: חוק הוא חוק, וזכויות נשים אינן הפקר

השופטת דפנה ברק-ארז, בהסכמת המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת רות רונן, הבהירה בפסק הדין מספר נקודות מפתח עקרוניות:

תצהירי ויתור אינם תחליף לכתב הסכמה: כתב ההסכמה הרשמי לפי תקנות האימוץ הישראליות אינו טופס טכני. הוא כולל זכויות מהותיות המוקנות לאם (כמו הזכות להשאיר מכתב או מזכרת לילד, זכות הילד לפתוח את תיק האימוץ בגיל 18, והזכות להתחרט בתוך 60 ימים). זכויות אלו הושמטו מתצהירי הוויתור, שנוסחו בעיקר כדי להסדיר את חובותיה החוזיות של האישה.
חשש כבד לניצול וסחר בבני אדם: בית המשפט העליון עמד על הראיות המטרידות שעלו מהסכמי הפונדקאות בצפון קפריסין – תעשייה לא מפוקחות וללא כל רגולציה משפטית, נשים זרות (אזרחיות גיאורגיה ואוקראינה), הסכמים שנחתמו באנגלית מבלי שהוכח שהן דוברות את השפה (או שההסכם תורגם להם לשפתן), סנקציות כלכליות דרקוניות, ושלילת האוטונומיה הרפואית שלהן. נסיבות אלו מקימות חשש ממשי לניצול אל מול תעשייה לא מפוקחת.

חובת איתור אקטיבית: בית המשפט דחה את הטענה כי איתור הנשים כעת, בחלוף ארבע שנים, מטיל נטל כבד מדי על האבות. נקבע כי על האבות לנקוט מאמצים כנים ואקטיביים לאתרן (באמצעות סוכנויות התיווך, רשתות חברתיות, או פנייה לרשויות בגיאורגיה) על מנת להחתימן על כתב ההסכמה כדין. רק אם מאמצים אלו ייכשלו ויוכחו כבלתי אפשריים, תישקל האפשרות להכרזת הילדים כבני אימוץ ללא הסכמה.

דבר עו”ד ונוטריון רחלי קלקנר: מדוע הסדרה משפטית היא תנאי בל יעבור

פסק הדין שניתן היום מוכיח בדיוק את מה שאני זועקת ומזהירה מפניו כבר שנים רבות.

הכמיהה לילד והרצון להגשים את חלום ההורות הם מהכוחות החזקים והטבעיים ביותר שיש. אולם, אסור בשום אופן שהרצון המוצדק להביא ילד לעולם יעוור את עינינו מלראות את המציאות המשפטית והמוסרית.

במהלך שנותיי כמלווה משפטית בתחום הפריון והפונדקאות, אני מסרבת באופן עקבי ובלתי מתפשר ללוות הליכים המתקיימים במדינות שאין בהן הסדרה חוקית ומשפטית מפורשת, ברורה וטובה.

להבדיל אלפי הבדלות ממדינות כגון ארמניה – שבהן ההליך מוסדר לחלוטין בחוק, הפונדקאית כלל לא נרשמת מלכתחילה בתעודת הלידה של הילד ואין לה כל זיקה משפטית אליו – צפון קפריסין מייצגת את ההפך הגמור. מדובר בטריטוריה בעייתית שבה מדינת ישראל (וכמוה רוב מדינות העולם) אינה מכירה כישות מדינית, ואין בה נציגות דיפלומטית רשמית. ניהול הליך משפטי מאחורי “מסך ברזל” כזה, במקום שבו זכויות הפונדקאית אינן מוגנות והליך ניתוק הזיקה לוקה בחסר, הוא הימור חסר אחריות שמוביל ישירות לרישום היולדת כאם הילד.

הורים מיועדים הפונים למסלולים לא מוסדרים אלו מוצאים את עצמם בסופו של יום במלכוד נוראי:

סיכון פלילי ומוסרי: מעורבות, ולו בעקיפין, בהליכים המעלים חשד לפגיעה בזכויות נשים וסחר בבני אדם.
חוסר יציבות משפטית: מציאות שבה הילדים כבר בני ארבע, חיים בתא משפחתי אוהב, אך מבחינה חוקית המדינה אינה מכירה בהורות המשותפת.

נטל כלכלי ונפשי עצום: גרירת המשפחה לשנים של דיונים משפטיים מתישים בערכאות, ודרישה אקטיבית לצאת למסע חיפושים חובק עולם אחר האם היולדת.

פסק דין זה מהווה תמרור אזהרה בוהק: על קו פרשת המים הזה אין מקום לקיצורי דרך

.
מדינת ישראל הבהירה באופן רשמי כי לא תכיר עוד בהליכים שהחלו בצפון קפריסין לאחר יוני 2023. הבטחת עתידם המשפטי של ילדיכם והגנה על תומתם מחייבים לעשות הליכים אלו אך ורק במדינות המקיימות רגולציה קפדנית, שקופה ומוסרית, המגינה הן על ההורים המזמינים והן על הנשים הנושאות.