תביעה ייצוגית כנגד חברת אמבולנט

עדכון מ – 24/6/2020:

אושרה ניהולה של תביעה ייצוגית כנגד חברת אמבולנט בע”מ בסך של כ 50 מליון שח !

 

הרמנו את הכפפה – תביעה ייצוגית כנגד חברת אמבולנט המספקת שירותי רופאה דחופה וחירום (לחצי מצוקה וכדו’) בשל ניצול חולשתם ומצוקתם של לקוחותיה הנמנים על פלח האוכלסיה הפגיע ביותר בחברה – קשישים וחולים

מדובר במקרה קיצוני וחמור ביותר של חברה המספקת שירותי רפואה דחופה וחירום לפלח האוכלוסייה הפגיע ביותר – קשישים וחולים, אשר מפרה ברגל גסה, בין היתר, את הוראותיו הקוגנטיות והחד משמעיות של חוק הגנת הצרכן, התשמ”א – 1981 (להלן: “חוק הגנת הצרכן” או “החוק“), וזאת על ידי:

1. חיוב ביתר ושלא כדין של סכומים עודפים בעד דמי מנוי חודשיים (חיוב בהוראת הקבע דמי מנוי חודשיים מספר פעמים בעבור אותו חודש);
2. חיוב בדמי מנוי חודשיים גם לאחר מתן הודעת הניתוק והעמדת המכשיר לרשותה במשך חודשים ארוכים;
3. חיוב בעבור הוצאות ניתוק ו/או איסוף המכשיר על ידי טכנאי מטעמה בסך 300 ₪ או כל סכום אחר.

בתמצית, המבקשת התקשרה עם המשיבה בעסקה מתמשכת למתן שירותי מצוקה וחירום תמורת דמי מנויי חודשיים בסך של 65 ₪ לחודש (נספח “1”), כאשר החיוב נעשה באמצעות הרשאה לחיוב חשבונה של המבקשת בהוראת קבע.

בניגוד מוחלט להוראות ההסכם, תוך הפרה בוטה של חובותיה על פי הדין וההסכם, המשיבה גבתה מחשבונה באמצעות ההרשאה לחיוב חשבון סכומים עודפים על הסכומים שהיא רשאית לגבות כדמי מנוי חודשי מספר רב של פעמים במהלך תקופת ההתקשרות (דמי מנוי כפולים). לא זו אף זו, גם לאחר שהמבקשת פנתה אליה בכתב ובע”פ ודרשה לזכות את חשבונה בגין חיובים אלה, המשיבה לא עשתה כן, ובסופו של יום התנערה כליל מחובתה על פי דין להשיב לידי המבקשת כספים אלה.

יתרה מכך. גם ניסיונותיה של המבקשת להביא לסיום ההתקשרות עם המשיבה ולהפסיק את המנוי, לא צלחו, כאשר המשיבה בחוסר תום לב מובהק הערימה קשיים בלתי סבירים ובלתי הגונים בעליל על מנת לטרפד את סיום ההתקשרות. כך, המשיבה התנתה, בין היתר, את סיום ההתקשרות וההתנתקות משירותיה בתשלום “דמי הוצאת איסוף המכשיר על ידי טכנאי מטעמה” בסך של 300 ₪ אשר אמורים היו להיות מקוזזים מהסכומים שהמשיבה חייבת למבקשת בגין חיובים עודפים בחשבונה. עוד דרשה המשיבה, כי המבקשת תשלם דמי מנוי חודשיים גם בתקופה שלאחר מתן הודעת ההתנתקות והעמדת המכשיר לאיסוף לרשותה, וזאת עד למועד ביצוע האיסוף בפועל על ידי הנציג מטעמה, סכומים אשר גם קוזזו מסכום ההחזר לו זכאית המבקשת בגין גביית דמי מנוי כפולים מחשבונה.

באם בכך לא די, הרי שהמשיבה הגדילה עשות, וגם לאחר שהמבקשת נתנה הסכמתה, תחת מחאה ותוך ניצול מצוקתה, לחיובים פסולים אלה על מנת להביא לסיומה של ההתקשרות, במועד בו תואם טכנאי לאיסוף המכשיר בביתה של המשיבה, הטכנאי לא הופיע, כאשר גם פניות טלפוניות של המבקשת אל המשיבה בעניין זה לא הועילו. המבקשת אף ניסתה להחזיר את המכשיר אל המשיבה באמצעות דואר רשום, אך גם ניסיון זה לא צלח, בשל סירובה של המשיבה לקבל את דבר הדואר.

ודוק. התנהלות המשיבה הינה התנהלות מתמשכת ושיטתית כלפי כלל ציבור לקוחותיה הנמנים על האוכלוסייה החלשה והפגיעה ביותר בחברה – קשישים וחולים. הדברים חמורים במיוחד נוכח העובדה כי המשיבה מערימה בחוסר תום לב משווע חסמי התנתקות בלתי סבירים בעליל שמטרתם להתיש את המבקשת, כמו גם את יתר חברי הקבוצה, אנשים קשישים וחולים שאין להם את היכולות, האנרגיות והכוחות להתמודד עם המשיבה, בניסיון פסול לגבות סכומי כסף בניגוד מוחלט להוראות חוק הגנת הצרכן. יש להוקיע מן השורש תופעה נלוזה זו ולהחמיר שבעתיים עם המשיבה, אשר מפרה ברגל גסה את חובותיה על פי ההסכם והדין כלפי לקוחותיה, תוך ניצול מצוקתם וחולשתם.

בנסיבות אלה, תטען המבקשת, כי לא נותרה לה כל ברירה אלא להגיש את הבקשה הייצוגית להלן.

לקבלת ייעוץ משפטי על ידי עורך דין תביעה ייצוגית נא ליצור קשר כעת עם עו”ד ונוטריון רחלי קלקנר לצורך בחינת השאלה האם תביעתכם עונה לתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לשם אישורה של התביעה הייצוגית.  

בטלפון 052-3444-212 או מלאו פרטים בטופס הבא:

 

בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית

המבקשת, אבוקרט שרה  (להלן: “המבקשת“), באמצעות בנה ומיופה הכוח מטעמה, אבוקרט ציון (להלן: “ציון“), מתכבדת בזאת להגיש לבית המשפט הנכבד בקשה לאישור התובענה המצורפת לבקשה זו כתובענה ייצוגית (להלן: “התובענה“), על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006 (להלן: “חוק תובענות ייצוגיות” או “החוק“), בגדרה מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את המשיבה לדין ולהורות, בין היתר, כדלקמן:

לאשר ולהכיר בתובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית בהתאם לפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

לקבוע, בהתאם לסעיף 4(א) לחוק, כי למבקשת קיימת עילה אישית בתובענה וכי הינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה, בהתאם להגדרתם להלן.

לקבוע, בהתאם לסעיף 8(ע) לחוק, כי נתקיימו כל התנאים לאישור התובענה כייצוגית.

להגדיר את הקבוצה המיוצגת בשמה מוגשת התובענה בהתאם להגדרתה בבקשה זו או בכל דרך אחרת שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון.

להגדיר את עילות התובענה ואת השאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה.  

בהתאם לסעיף 14(א)(4) לחוק, לאשר את הסעדים הנתבעים בבקשה זו. לחילופין ו/או במצטבר ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כפי שיימצא בית המשפט הנכבד לנכון לעשות זאת בנסיבות העניין.

ליתן צו המורה למשיבה להשיב על שאלונים ו/או לגלות בפני המבקשת את כל הדו”חות הכספיים הנתונים והמסמכים ו/או החשבונות ו/או כל מידע מכל סוג ומין שהוא שיש בידה כדי להשלים את הנתונים החסרים בידי המבקשת.

 

לקבוע את המבקשת כתובעת ייצוגית ואת באת כוחה, עו”ד רחלי קלקנר, כב”כ המייצגת את כל חברי הקבוצה.

להורות על פי סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות על פרסום הודעה על אישור התובענה כתובענה ייצוגית ולהורות כי המשיבה תישא בעלויות הפרסום;

לפסוק, על פי סעיף 22 לחוק התובענות הייצוגיות, כי המבקשת נטלה על עצמה טרחה וסיכון במידה משמעותית, כי התובענה הביאה תועלת לחברי הקבוצה וכי הינה בעלת חשיבות ציבורית רבה ובהתאם לכך לאשר למבקשת גמול הולם וראוי על טרחתה בהגשת התובענה והוכחתה;

לפסוק, על פי סעיף 23 לחוק התובענות הייצוגיות, כי עסקינן בתובענה בעלת חשיבות ציבורית אשר הביאה תועלת רבה ומשמעותית לחברי הקבוצה המיוצגת, כי בהגשת ובניהול התובענה כייצוגית, באת כוח המבקשת נטלה על עצמה הליך מורכב, טרחה רבה והוצאות רבות שהוציאה לשם כך, ועל כן בהתייחס לדרך ניהולה את התובענה הייצוגית, ראויה באת כוחה של המבקשת לשכר טרחה הולם וראוי.

לחייב את המשיבה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ כדין.

כל הטענות הנטענות בבקשה זו ובכתב התביעה נשוא בקשה זו נטענות במצטבר ו/או לחלופין ו/או בהשלמה, הכל לפי הקשר הדברים והדבקם.

כל ההדגשות שלהלן אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.

• מבוא
  1. מדובר במקרה קיצוני וחמור ביותר של חברה המספקת שירותי רפואה דחופה וחירום לפלח האוכלוסייה הפגיע ביותר – קשישים וחולים, אשר מפרה ברגל גסה, בין היתר, את הוראותיו הקוגנטיות והחד משמעיות של חוק הגנת הצרכן, התשמ”א – 1981 (להלן: “חוק הגנת הצרכן” או “החוק“), וזאת על ידי:
     • חיוב ביתר ושלא כדין של סכומים עודפים בעד דמי מנוי חודשיים (חיוב בהוראת הקבע דמי מנוי חודשיים מספר פעמים בעבור אותו חודש);
     • חיוב בדמי מנוי חודשיים גם לאחר מתן הודעת הניתוק והעמדת המכשיר לרשותה במשך חודשים ארוכים;
     • חיוב בעבור הוצאות ניתוק ו/או איסוף המכשיר על ידי טכנאי מטעמה בסך 300 ₪ או כל סכום אחר.
  2. בתמצית, המבקשת התקשרה עם המשיבה בעסקה מתמשכת למתן שירותי מצוקה וחירום תמורת דמי מנויי חודשיים בסך של 65 ₪ לחודש (נספח “1”), כאשר החיוב נעשה באמצעות הרשאה לחיוב חשבונה של המבקשת בהוראת קבע.
  3. בניגוד מוחלט להוראות ההסכם, תוך הפרה בוטה של חובותיה על פי הדין וההסכם, המשיבה גבתה מחשבונה באמצעות ההרשאה לחיוב חשבון סכומים עודפים על הסכומים שהיא רשאית לגבות כדמי מנוי חודשי מספר רב של פעמים במהלך תקופת ההתקשרות (דמי מנוי כפולים). לא זו אף זו, גם לאחר שהמבקשת פנתה אליה בכתב ובע”פ ודרשה לזכות את חשבונה בגין חיובים אלה, המשיבה לא עשתה כן, ובסופו של יום התנערה כליל מחובתה על פי דין להשיב לידי המבקשת כספים אלה.
  4. יתרה מכך. גם ניסיונותיה של המבקשת להביא לסיום ההתקשרות עם המשיבה ולהפסיק את המנוי, לא צלחו, כאשר המשיבה בחוסר תום לב מובהק הערימה קשיים בלתי סבירים ובלתי הגונים בעליל על מנת לטרפד את סיום ההתקשרות. כך, המשיבה התנתה, בין היתר, את סיום ההתקשרות וההתנתקות משירותיה בתשלום “דמי הוצאת איסוף המכשיר על ידי טכנאי מטעמה” בסך של 300 ₪ אשר אמורים היו להיות מקוזזים מהסכומים שהמשיבה חייבת למבקשת בגין חיובים עודפים בחשבונה. עוד דרשה המשיבה, כי המבקשת תשלם דמי מנוי חודשיים גם בתקופה שלאחר מתן הודעת ההתנתקות והעמדת המכשיר לאיסוף לרשותה, וזאת עד למועד ביצוע האיסוף בפועל על ידי הנציג מטעמה, סכומים אשר גם קוזזו מסכום ההחזר לו זכאית המבקשת בגין גביית דמי מנוי כפולים מחשבונה.
  5. באם בכך לא די, הרי שהמשיבה הגדילה עשות, וגם לאחר שהמבקשת נתנה הסכמתה, תחת מחאה ותוך ניצול מצוקתה, לחיובים פסולים אלה על מנת להביא לסיומה של ההתקשרות, במועד בו תואם טכנאי לאיסוף המכשיר בביתה של המשיבה, הטכנאי לא הופיע, כאשר גם פניות טלפוניות של המבקשת אל המשיבה בעניין זה לא הועילו. המבקשת אף ניסתה להחזיר את המכשיר אל המשיבה באמצעות דואר רשום, אך גם ניסיון זה לא צלח, בשל סירובה של המשיבה לקבל את דבר הדואר.
  6. ודוק. התנהלות המשיבה הינה התנהלות מתמשכת ושיטתית כלפי כלל ציבור לקוחותיה הנמנים על האוכלוסייה החלשה והפגיעה ביותר בחברה – קשישים וחולים. הדברים חמורים במיוחד נוכח העובדה כי המשיבה מערימה בחוסר תום לב משווע חסמי התנתקות בלתי סבירים בעליל שמטרתם להתיש את המבקשת, כמו גם את יתר חברי הקבוצה, אנשים קשישים וחולים שאין להם את היכולות, האנרגיות והכוחות להתמודד עם המשיבה, בניסיון פסול לגבות סכומי כסף בניגוד מוחלט להוראות חוק הגנת הצרכן. יש להוקיע מן השורש תופעה נלוזה זו ולהחמיר שבעתיים עם המשיבה, אשר מפרה ברגל גסה את חובותיה על פי ההסכם והדין כלפי לקוחותיה, תוך ניצול מצוקתם וחולשתם.
  7. המבקשת תטען, כי סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן קובע כי “הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד”. פשיטא שהוראות חוק הגנת הצרכן הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן. סעיף 13ד.1לחוק הגנת הצרכן, שכותרתו “החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת”, מחייב את המשיבה להשיב למבקשת, כמו גם חברי הקבוצה, את הסכומים הנוספים שנגבו מחשבונה על הסכומים שהמשיבה הייתה רשאית לגבות (דמי המנוי החודשיים) בתוך ארבעה ימי עסקים. המשיבה לא עשתה כן ובין היתר בכך הפרה ברגל גסה את הוראת סעיף 13.ד.1 לחוק הגנת הצרכן.
  8. לא זו אף זו. סעיף 13ה לחוק הגנת הצרכן, שעניינו עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה, מגדיר שירותי רפואה, בין היתר, “לרבות שירותי תמיכה רפואית ובכלל זה הסעה באמבולנס, ייעוץ רפואי או ביקור רופא, הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה או אספקה של מכשיר או ציוד רפואי אחר”. מכאן שאין ספק כי המשיבה מספקת שירותי רפואה כהגדרתם בחוק.
  9. סעיף 13.ז הדן ב“תוצאות ביטול עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה“, אוסר על המשיבה, בין היתר, להמשיך ולחייב צרכן אשר הודיע על רצונו להתנתק מהשירות לאחר מועד זה. המבקשת תטען, כי המשיבה הפרה ברגל גסה גם הוראה זו, מקום בו חייבה את המבקשת, כמו גם את חברי הקבוצה, בתשלומים בעד השירות בתקופה שלאחר מתן ההודעה על הביטול והעמדת המכשיר לרשותה, תוך שהיא מודיעה למבקשת כי “כל עוד והציוד נמצא בידי מרשתך ולא נקבע תאריך לאיסוף המכשיר ע”י טכנאי בדיקת הציוד תקינותו (למעט בלאי סביר) כולו המנוי נמצא בתוקף על כל המשתמע מכך” (נספח “11”).
  10. יתרה מכך. כעולה מהוראת סעיף 13ז(2) אין המשיבה רשאית לגבות מהמבקשת, כמו גם מחברי הקבוצה, “דמי התנתקות” ו/או “הוצאות איסוף המכשיר” על ידי הטכנאי, ואף היא אינה רשאית לדרוש את השבת הציוד למשרדה כאשר הציוד נמסר למבקשת ולחברי הקבוצה בביתם. החובה היחידה המוטלת על המבקשת וחברי הקבוצה להודיע למשיבה על העמדת הציוד לרשותה באותו מקום בו קיבלו אותו. אה ותו לאו.

 

11. מכאן, שהמשיבה אינה רשאית לחייב את המבקשת, כמו גם את חברי הקבוצה, בתשלום כלשהו בעבור איסוף הציוד מביתם במסגרת בקשת ההתנתקות, קל וחומר בסכום של 300 ₪, להבדיל מדמי התקנה עד 100 ש”ח שהמשיבה היתה רשאית לגבות אילו הדבר צויין מפורשות בהסכם, מה שאינו כך. כפועל יוצא מכך, המבקשת תטען, כי דרישת המשיבה לחייב אותה, כמו גם את חברי הקבוצה, בסך של 300 ₪ (או כל סכום אחר) בגין “הוצאות הגעת הטכנאי בעבור איסוף המכשיר” ו/או בכל הוצאה אחרת הקשור עם ההתנתקות משירותיה ואיסוף המכשיר, עומדת בניגוד מוחלט להוראת סעיף 13ז(ח) לחוק הגנת הצרכן, ומקימה למבקשת ולחברי הקבוצה עילת תביעה כנגד המשיבה גם מטעם זה.
12. המבקשת תוסיף ותטען, כי בנסיבות דנן, בשים לב לכך כי המשיבה גבתה סכומים מהמבקשת ומחברי הקבוצה בניגוד מוחלט להוראותיו הקוגנטיות של חוק הגנת הצרכן, אין למשיבה הגנה בפני החיוב בפיצויים לדוגמה בסכום המירבי, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 31אלחוק הגנת הצרכן, ובמיוחד סעיף קטן (4א),וזאת בפרט לאחר שהמבקשת שלחה התראות כדין מספר פעמים.
13. עוד תטען המבקשת, כי מקום בו המשיבה הפרה באופן בוטה את הוראות חוק הגנת הצרכן כמפורט לעיל ולהלן, קמה למבקשת ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין“), שעניינו הפרת חובה חקוקה, וכי קמה לה ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין, שכן המשיבה פעלה ברשלנות בדרך שעוסק סביר במעמדה לא היה נוהג בה בנסיבות העניין, מקום בו גבתה מהמבקשת ומחברי הקבוצה סכומים ביתר ושלא כדין ואף הערימה קשיים בלתי סבירים בעליל במטרה להכביד על הליך ההתנתקות.
14. המבקשת תוסיף ותטען, כי בעניינו יש להטיל על המשיבה חובות מוגברות של תום לב, הגינות אמון וסבירות, וזאת בשים לכך לאופי פעולתה של המשיבה ולכך שהמבקשת וחברי הקבוצה נמנים על פלח האוכלוסייה הפגיע והחלש ביותר בחברה – קשישים וחולים. אין ספק כי המשיבה הפרה באופן בוטה חובות אלה, כך שגם מכוח הפרת חובותיה לתום לב, הגינות וסבירות יש להטיל על המשיבה חובה לפצות את לקוחותיה בגין מעשיה ו/או מחדליה.
15. לבסוף תטען המבקשת, כי התנהגות זו המשיבה, כמפורט לעיל ולהלן, בגביית סכומים ביתר ושלא כדין מהמבקשת ומחברי הקבוצה הכל כמפורט לעיל, עולה גם כדי עשיית עושר ולא במשפט.
16. לפיכך, ולאור המקובץ לעיל, תטען המבקשת, כי אין מנוס מלקבוע כי על המשיבה לפצות את המבקשת וחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה באופן בוטה את חובותיה על פי ההסכם ועל פי הדין וגבתה מהם סכומים ביתר ושלא כדין.
17. בנסיבות אלה, תטען המבקשת, כי לא נותרה לה כל ברירה אלא להגיש את הבקשה הייצוגית להלן.

• הצדדים לבקשה
  18. המבקשת, ה”ה אבוקרט שרה (להלן: “המבקשת“), הינה אזרחית ותושבת המדינה, אלמנה, בת 83, המתגוררת ברחוב העצמאות 53 אשדוד יחד עם מטפלת צמודה. ביום 4.4.14 התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם למתן שירותי מצוקה וחירום (להלן: “ההסכם“) במסגרתו התחייבה המשיבה לספק למבקשת ציוד ושירותי מצוקה וחירום כהגדרתם בהסכם תמורת תשלום חודשי קבוע בסך של 65 ש”ח לחודש. יוקדם ויצוין כבר עתה כי במסגרת ההסכם מונה ציון כמיופה הכוח מטעמה של המבקשת וכאיש הקשר עם המשיבה.

צילום נכון מההסכם מצורף כנספח “1” לבקשה זו.

19. המשיבה, חברת אמבולנט בע”מ (להלן: “המשיבה” או “אמבולט“), הינה, למיטב ידיעת המבקשת, חברה פרטית העוסקת במתן שירותי רפואה ובכלל זה במתן שירותי מוקד רפואי טלפוני ולחצני מצוקה בביתם של לקוחותיה בפריסה כלל ארצית. לפי אתר האינטרנט, המשיבה היא כיום החברה המובילה בתחום והיא עוסקת בענף זה מזה כ 30 שנה.

צילום נכון של תדפיס מרשם החברות של המשיבה מצורף כנספח “2” לבקשה זו.

צילום נכון של תדפיס מאתר האינטרנט של המשיבה מצורף כנספח “3” לבקשה זו.

20. הקבוצה בשמה מוגשת התובענה הייצוגית הינה:

“כל לקוח של המשיבה אשר התקשר עמה בהסכם למתן שירותי רפואה וחירום בשבע השנים האחרונות אשר המשיבה:

1. חייבה את חשבונו שלא כדין בסכומים עודפים העולים על דמי המנוי החודשיים הנקובים בהסכם ו/או;
2. חייבה אותו בדמי מנוי חודשיים בהתייחס לתקופה שלאחר מועד מסירת הודעת ביטול והתנתקות משירותיה והעמדת המכשיר לאיסוף לרשותה ו/או;
3. חייבה אותו בעבור איסוף המכשיר מביתו ו/או התנתקות משירותיה בסך של 300 ₪ או כל סכום אחר”.

• הרקע העובדתי הרלבנטי לבקשת האישור
  21. ענף שירותי רפואה דחופה וחירום הינו ענף בעל פוטנציאל כלכלי גדול אשר פונה בעיקר לפלח האוכלוסייה הפגיע ביותר – קשישים וחולים. מדובר באוכלוסייה אשר ברובה חווה מגבלות פיזיות ו/או נפשיות ו/או קוגנטיביות ולפיכך נתונה ביתר שאת לניצול חולשתה לרעה.
  22. המשיבה, חברת אמבולנט בע”מ, הינה חברה פרטית אשר למיטב ידיעת המבקש עוסקת מזה כ 30 שנים במתן שירותי מוקד רפואה דחופה ושירותי מצוקה וחירום בפריסה כלל ארצית (נספח “3”). במסגרת זו המשיבה מספקת לציבור לקוחותיה תמורת דמי מנוי חודשיים (בהתאם למסלול הנבחר) שירותים כגון: מוקד לחצן מצוקה, הזנקת שירותי חירום, הזמנת רופא 24 שעות, שירותי הרמה, שירותי חובש, אחות בבית, הסעות בין בתי חולים ומבית החולים הביתה, הזמנת אמבולנס לפינוי לבית חולים קרוב, קשר עם בני משפחה, אוזן קשבת על ידי צוות מוקדנים מוסמך וכיוצ”ב.
  23. ביום 4.4.14 נערך ונחתם בין המבקשת לבין המשיבה הסכם למתן שירותי מצוקה וחירום (נספח “1”) בביתה של המבקשת (הגיע נציג מטעם המשיבה לביתה של המבקשת והחתים אותה על ההסכם באישורו הטלפוני של ציון). במסגרת ההסכם התחייבה המשיבה לספק למבקשת ציוד ושירותי מצוקה וחירום תמורת תשלום חודשי קבוע בסך של 65 ש”ח לחודש (למעט החודשיים הראשונים שאז סכום התמורה נקבע ל 50 ₪). כעולה מנספח הסכם ההתקשרות, המשיבה התחייבה לספק את שירותיה למשך שנה מיום ההתקשרות בתוספת 2 אופציות של 6 חודשים כל אחד (ובסך הכל שנתיים). תשלום דמי המנוי החודשיים על ידי המבקשת נעשה באמצעות חיוב הוראת קבע שבחשבונה על ידי הרשאה שניתנה על ידי המבקשת בנאמנות לטובת המשיבה.
  24. בחודש ספטמבר 2017, או בסמוך לכך, בנה של המבקשת, ציון, שהינו גם מיופה כוח ואיש הקשר מטעמה של המבקשת אצל המשיבה, הבחין כי בדף החשבון אשר התקבל מהבנק קיימים בחודשים ינואר 2017 ואפריל 2017 חיובים כפולים בכל חודש בסך 65 ₪ כל אחד מהם אשר נגבו על ידי המשיבה מחשבונה של המבקשת, היינו דמי מנוי חודשיים כפולים.
  25. בסמוך לאחר מכן שוחח ציון טלפונית עם המשיבה וביקש כי ינתקו את אמו משירותי המשיבה לאלתר וכן ביקש לברר מדוע חייבו את אמו בדמי מנוי חודשיים כפולים. במענה לכך השיבה לו נציגת המשיבה בשם ליהי (או לי),כי הוא צודק וכי המבקשת זכאית לזיכוי בגין החיובים הכפולים בסך של 130 ₪. כן נמסר לו, כי המשיבה אינה מנפיקה זיכוי בסכום הנמוך מ 400 ₪, ולכן עליו לבדוק גם חיובים מהעבר האם ישנם סכומים עודפים נוספים שנגבו מחשבונה של המבקשת.
  26. בהמשך לכך, עוד באותו היום, יום 25.9.17, פנה ציון גם בכתב אל המשיבה וביקש לנתק את המבקשת משירותי המשיבה לאלתר, כמו גם לבצע בדיקה של כל החיובים העודפים שנגבו מחשבונה של המבקשת החל ממועד תחילת ההתקשרות, יום 4.4.14. להשלמת התמונה יצוין כי ליהי, נציגת המשיבה, אישרה את קבלת הפקס וציינה כי העבירה את הטיפול בפנייתו של ציון למנהל בשם שרון.

צילום נכון של פניית המבקש מיום 25.9.17 מצורף כנספח “4” לבקשה זו.

27. מספר ימים לאחר מכן התקשרה המשיבה במישרין אל המבקשת וביקשה לאמת עמה את דבר בקשת בנה ציון להתנתק משירותי המשיבה. המבקשת אישרה זאת. למעט פנייה זו המשיבה מילאה פיה מים ולא השיבה לפנייתו של ציון, הן בקשר עם זיכוי חשבונה של המבקשת והן בקשר עם הודעת הניתוק.
28. בנסיבות אלה פנה ציון פעם נוספת אל המשיבה, אשר הורתה לו להוכיח באמצעות דפי חשבון כי היא ביצעה חיובים כפולים וביתר מחשבונה של המבקשת. בהמשך לכך ציון פנה לבנק וביקש תדפיסים של החשבון מחודש אפריל 2014, מועד הצטרפותה של המבקשת לשירותי המשיבה.

צילום נכון של טבלה וכן תדפיסי הבנק מצורפים כנספח “5” לבקשה זו.

29. ביום 19.10.17 פנה ציון פעם נוספת אל המשיבה, ושוחח עם נציגה בשם טלי. ציון גולל בפניה את השתלשלות העניינים, פירט בפניה את רשימת המועדים בהם חויב חשבונה של המבקשת בסכומים עודפים ובדמי מנוי כפולים על ידי המשיבה, בסכום כולל של כ- 650 ₪, ודרש כי ישלח לה זיכוי בהתאם. כמו כן, ציון עמד על כך כי חשבונה של המבקשת חויב בדמי מנוי חודשיים גם לאחר מתן הודעת הביטול מיום 25.9.17, וכי בעקבות כך ניתנה הוראת ביטול הרשאה לבנק. בהמשך לשיחה טלפונית זו העלה ציון את הדברים גם על הכתב ושלח הודעת פקס אל המשיבה.

צילום נכון של מכתבו של ציון מיום 19.10.17 מצורף כנספח “6” לבקשה זו.

30. כאן המקום לציין, כי ציון לא כלל בחישובו את ההנחה שהעניקה המשיבה למבקשת במסגרת ההסכם של חודשיים ראשונים ב 50 ₪. המשיבה חייבה את חשבונה של המבקשת בעבור חודש אפריל 2014 ב 50 ₪ והחל ממאי 2014 בסכום של 65 ₪, כך שסכום הגביה ביתר ושלא כדין הינו בסך של 665 ₪. כמו כן מחישובו של ציון נשמט סך של 25 ₪ אשר חויב בחשבון המבקשת ביום 20.11.14 כך שסך כל הגביה ביתר ושלא כדין הינה בסך של כ 690 ₪. אשר לחיוב לאחר מתן הודעת הביטול, חשבונה של המבקשת אמנם חויב ביום 8.10.17 בסך של 65 ₪ על ידי המשיבה, אך בשל ביטול הרשאת החיוב בחשבון ניתן זיכוי בחשבון על ידי הבנק.
31. ביום 22.10.17 פנתה המשיבה אל ציון באמצעות נציגה בשם בל, ככל הנראה מנהלת השירות אצל המשיבה, וטענה כי לפי חישובי המשיבה הסכומים העודפים שנגבו מחשבון המבקשת כדמי מנוי חודשיים כפולים הינם בסכום של 585 ₪ ולא 650 ₪, כי המבקשת נדרשת לשלם סך של 300 ₪ בעבור דמי התנתקות ו/או איסוף המכשיר מביתה על ידי טכנאי, וכי המבקשת חייבת למשיבה סך של 130 ₪ נוספים בעבור שני חודשי מנוי נוספים מאז מתן הודעת הניתוק ועד לאיסוף המכשיר על ידי הטכנאי. מכאן שלשיטת המשיבה סכום ההחזר לו זכאית המבקשת הינו בסך של 155 ₪ בלבד.
32. ביום 25.10.17 שוחח ציון פעם נוספת עם הנציגה בל מטעם המשיבה אשר דרשה כי ציון יאשר לה, בין היתר, את חיוב המבקשת בעבור שני חודשי שירות נוספים וכן תשלום בסך 300 ₪ בעד איסוף המכשיר על ידי טכנאי, כך שההחזר יעמוד על סך של 155 ₪ בלבד. המשיבה אף הדגישה כי באם ציון לא יאשר לה זאת היא לא תוכל להמשיך לטפל בבקשתו ופנייתו. בלית ברירה, ועל מנת לסיים את ההתקשרות עם המשיבה, ותחת מחאה, אישר ציון את החיובים ואת סכום ההחזר הנמוך וביקש מהמשיבה לבוא לאסוף את המכשיר כבר ביום למחרת. בכך ייחל ציון כי הפרשה תבוא סוף כל סוף על סיומה.
33. ביום למחרת, 26.10.17 בשעה 9:30 פנה ציון פעם נוספת אל המשיבה. ציון הסביר כי אתמול הוא סיכם עם בל כי הטכנאי יבוא לאסוף את המכשיר היום וכי היא צריכה לבדוק מתי בדיוק יגיע הטכנאי ולעדכן אותו. ליהי שוחחה עם ציון ואמרה שבל אינה פנויה והיא תטפל בזה עבורו. ציון הדגיש שהוא צריך לדעת מתי יגיע הטכנאי כי הוא מחכה בבית ולא רוצה לחכות סתם.

צילום נכון של תמלול שיחה מיום 26.10.17 בשעה 9:30 מצורף כנספח “7” לבקשה זו.

34. בשעה 11:10 לערך בבוקר, בעודו ממתין לטכנאי בביתה של המבקשת, התקשר ציון פעם נוספת אל המשיבה על מנת לברר את מועד הגעתו של הטכנאי לאיסוף המכשיר. גם שיחה זו התנהלה מול ליהי אשר השיבה בגסות רוח תוך שהיא לא מאפשרת לציון לסיים משפט כי “אמרתי לך שהיא מטפלת בך נכון שאמרתי לך”, “…אתה חושב שהיא באה למשרד ורק ציון היא יכולה להתעסק?…” וכאשר ציון הסביר כי הוא ממתין בבית לטכנאי היא השיבה “בטוח שאתה ממתין, אבל אם אתה תתקשר עוד הפעם יהיה לי אותה תשובה עד לרגע שהיא תחזור אלייך”. בסיום השיחה הבהיר ציון כי הוא עדיין ממתין וכפי שיובהר להלן הוא עדיין ממתין.

צילום נכון של תמלול שיחה מיום 26.10.17 בשעה 11:09 מצורף כנספח “8” לבקשה זו.

35. ויודגש. נכון למועד כתיבת שורות אלה, המשיבה טרם יצרה כל קשר עם המבקשת ו/או עם ציון, לא תיאמה מועד אחר או שלחה טכנאי לאיסוף המכשיר העומד זמין לרשותה החל מיום 25.9.17, ואף לא שלחה זיכוי כלשהו בגין הסכומים העודפים שנגבו מחשבון המבקשת, הכל בניגוד לדין ולהסכם.
36. ביום 13.11.17 פנתה המבקשת פעם נוספת אל המשיבה, הפעם באמצעות בא כוחה דאז, עו”ד אשור אשר, בתקווה כי בכך יהיה כדי לסייע בידה לסיים את התקשרותה עם המשיבה. עו”ד אשר התריע בפני המשיבה כי התנהלותה פסולה לפי כל דין ואף גובלת בפלילים ודרש לקבל הסבר הן על מהות החיובים הכפולים והפסולים והן על הסיבה בשלה לא הוחזרו לידי המבקשת הכספים להם היא זכאית בשל גביה שלא כדין מחשבונה. עו”ד אשור אף ציין כי בכוונתו להגיש תביעה ייצוגית בנושא.

צילום נכון של מכתבו של עו”ד אשור אשר מיום 13.11.17 מצורף כנספח “9” לבקשה זו.

37. ביום 20.11.17, משנוכח ציון כי פניותיה של המבקשת אל המשיבה זוכים להתעלמות מופגנת מצד האחרונה, ניסה ציון לפעול להחזרת המכשיר לידי המשיבה באמצעות שליחתו בדואר רשום לכתובת המשיבה בחיפה (דואר רשום מס’ RC088284741IL). למרבה הצער גם ניסיון זה של ציון לא צלח, שכן המשיבה סירבה לקבל את דבר הדואר – כך ממש!!.

צילום נכון של מכתבו של ציון מיום 20.11.17, אישור משלוח דבר דואר רשום לרבות אישור מסירה, וכן הודעת הדואר כי “הנמען סירב לקבל” את דבר הדואר מצורפים  כנספח “10” לבקשה זו.

38. ודוק. המשיבה החתימה את המבקשת על ההסכם בביתה וגם סיפקה לה את המכשיר בביתה באשדוד. כתובתה של המשיבה בחיפה. הערמת קשיים בלתי סבירים על ידי המשיבה על מנת להשיב לה את המכשיר כדי לסיים את ההתקשרות עמה, לא זו בלבד שסותרת חזיתית את הוראות הדין כמפורט לעיל ולהלן, אלא מהווה גם חוסר תום לב משווע, קל וחומר כאשר מדובר בפלח האוכלוסייה הפגיע והחלש ביותר – קשישים וחולים, על כל הנובע ומשתמע מכך.
39. ביום 28.11.17, בעזות מצח שאין כדוגמתה, השיבה המשיבה למכתבו של עו”ד אשור בזו הלשון:

“לפי ספרי חשבונות החברה לא קיימת כל גביית יתר במידה ומרשתך טוענת אחרת נבקש כי יוצגו בפנינו פירוט גביית היתר לפי טענתה. כמו כן נבקש להודיעך כי כל עוד והציוד נמצא בידי מרשתך ולא נקבע תאריך לאיסוף המכשיר ע”י טכנאי בדיקת הציוד תקינותו (למעט בלאי סביר) כולו המנוי נמצא בתוקף על כל המשתמע מכך.”

צילום נכון של מכתב המשיבה מצורף כנספח “11” לבקשה זו.

40. ויודגש, לא זו בלבד שהמבקשת באמצעות ציון כבר שלחה והגישה למשיבה את פירוט החיובים שנגבו מחשבונה ביתר ושלא כדין ואף המשיבה ניהלה עמה משא ומתן (שלא בתום לב ותוך ניצול מצוקתה וייאושה) בקשר לכך, יצרה קשר בעצמה פעמים רבות על מנת לתאם את מועד האיסוף על ידי טכנאי, פניות שנותרו ריקם, היא אף הגדילה עשות ושלחה את המכשיר בעצמה בדואר רשום לידי המשיבה אשר סירבה לקבלו.
41. כיוצא בזה, תשובת המשיבה מקוממת ממש, ומעידה כאלף עדים על חוסר תום לב מובהק מצידה, כמו גם הפרה בוטה של הוראות החוק, חובות אמון והגינות, קל וחומר לנוכח הודעתה ודרישתה כי חשבונה של המבקשת ימשיך להיות מחויב עד אשר תואיל המשיבה בטובה לשלוח טכנאי לביתה של המבקשת לאיסוף המכשיר בהמשך להודעת הניתוק של המבקשת שנשלחה כחודשיים קודם לכן בחודש ספטמבר 2017 (!). 
42. בהמשך לכך ציון יצר קשר עם ארגון “אמון הציבור” וגולל בפניהם את מסכת הייסורים שהוא עובר מול המשיבה על מנת לקבל את הכספים העודפים שנגבו מחשבונה של המבקשת שלא כדין, כמו גם להתנתק משירותיה ולהחזיר לידה את מכשיר לחצן המצוקה. בשיחה זו ציינה בפניו נציגת חברת אמון הציבור כי הוא לא היחידי וכי ישנן תלונות רבות דומות כנגד המשיבה.
43. זאת ועוד. משיטוט באינטרנט עולה, כי מדובר בתופעה ובשיטה שחוזרת על עצמה עי ידי המשיבה כלפי כל לקוחותיה. כך ניתן היה למצוא מקרים דומים שהועלו לרשת על ידי לקוחות המשיבה ו/או מי מטעמם, וזאת בשים לב לכך כי הרוב המכריע של לקוחות המשיבה הינם אנשים קשישים וחולים אשר הגישה לאינטרנט מצומצמת באופן משמעותי עבורם, כמו גם היכולת לזהות את דבר ההפרה מצד המשיבה ו/או להתמודד מולה. בהקשר זה לא למותר להפנות גם להחלטה בתא”מ (חי’) 51889-05-15 לוין ואח’ נ’ אמבולנט בע”מ (פורסם בנבו, מיום 24.7.16; להלן: “עניין לוין“) וכן לפסק הדין בת”ק 56187-03-16 שגיא ואח’ נ’ אמבולנט בע”מ (פורסם בנבו, מיום 7.8.16; להלן: “עניין שגיא“) אשר התקבלו כנגד המשיבה בקשר עם טענות דומות להפליא לטענות נשוא הבקשה דנן.

צילומים נכונים של דוגמאות של פרסומים ברשת, ההחלטה בעניין לוין ופסק הדין בעניין שגיא מצורפים כנספח “12” לבקשה זו.

44. בנסיבות אלה, סבורה המבקשת כי הדרך היעילה, הנכונה והראויה לחיוב המשיבה לתקן את הפרותיה ולפצות את לקוחותיה בגין נזקיהם, כמו גם תיקון דרכה מכאן ולהבא, הינה הגשת הבקשה דנן לאישור התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית.

• עילות התביעה
  45. המבקשת תטען, כי היא התקשרה עם המשיבה בעסקה מתמשכת למתן שירותי מצוקה וחירום תמורת דמי מנויי חודשיים בסך של 65 ₪ לחודש (למעט הנחה בחודשיים הראשונים) (נספח “1”), כאשר החיוב נעשה באמצעות הרשאה לחיוב חשבונה של המבקשת בהוראת קבע.
  46. בניגוד מוחלט להוראות ההסכם, תוך הפרה בוטה של חובותיה על פי הדין והסכם, המשיבה גבתה מחשבונה סכומים עודפים על הסכומים שהיא רשאית לגבות כדמי מנוי חודשי מספר רב של פעמים במהלך תקופת ההתקשרות במאות שקלים (דמי מנוי כפולים), הכל כמפורט לעיל ולהלן. בכך הפרה המשיבה באופן בוטה את התחייבויותיה החוזיות כלפיה, כמו גם כלפי יתר חברי הקבוצה, באופן המקים למבקשת, כמו גם ליתר לחברי הקבוצה, עילת תביעה חוזית בגין הפרת הסכם.
  47. זאת ועוד. סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן קובע כי “הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד”. פשיטא שהוראות חוק הגנת הצרכן הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן.
  48. סעיף 13ד.1לחוק הגנת הצרכן, שכותרתו “החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת“, מורה כדלקמן:

“(א)  בעסקה מתמשכת שבה מחייב העוסק את חשבונו של הצרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 14ב(ב) –

(1)   טען צרכן כי העוסק גבה ממנו סכום נוסף על הסכום שהוא רשאי לגבות בהתאם לתנאי ההתקשרות (בסעיף זה – סכום עודף), יברר העוסק את טענותו בתוך עשרה ימי עסקים;

(2)   מצא העוסק כי גבה מהצרכן סכום עודף, ישיבו לצרכן בתוך ארבעה ימי עסקים, בתוספת הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961, מיום הגבייה ובתוספת תשלום בשל הוצאות הצרכן בסכום של 16 שקלים חדשים (בסעיף זה – סכום ההחזר); היה סכום ההחזר נמוך מחמישים שקלים חדשים, רשאי העוסק לזכות את הצרכן בסכום ההחזר במועד החיוב הבא, ובלבד שהודעת התשלום לעניין אותו חיוב נשלחת לצרכן בתוך 30 ימים מתום התקופה האמורה בפסקה (1).

 (ב)  עוסק ישלח לצרכן תשובה מנומקת בכתב על ממצאי הבירור, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך 21 ימי עסקים מיום פנייתו.”

49. המבקשת תטען, כי כבר ביום 25.9.17 הודיע ציון בשם המבקשת כי המשיבה חייבה את חשבונה של המבקשת בסכומים עודפים בדרך של דמי מנוי כפולים (נספח “4”). בהמשך לכך, ביום 19.10.17 ציון שלח פירוט של כל החיובים העודפים לפי תאריכים מדויקים (נספחים “5”-“6”). ביום 22.10.17 המשיבה הודתה מפורשות כי גבתה מחשבון המבקשת סכומים ביתר ושלא כדין, אך התנתה את החזרת הסכומים העודפים בתשלום דמי “איסוף מכשיר” על ידי טכנאי מטעמה בסך של 300 ש”ח, כמו גם בתשלום בעד התקופה לאחר מסירת הודעת ההתנתקות ועד לאיסוף המכשיר בפועל בסך של 130 ₪. ציון נתן הסכמתו לכך, תחת מחאה, אך חרף זאת, נכון למועד כתיבת שורות אלה, המשיבה לא השיבה את הסכומים העודפים שגבתה שלא כדין מחשבונה של המבקשת, ובכך הפרה ברגל גסה את הוראת סעיף 13.ד.1 לחוק הגנת הצרכן.
50. לא זו אף זו. סעיף 13ה לחוק הגנת הצרכן, שעניינו עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה, מגדיר שירותי רפואה, בין היתר, “לרבות שירותי תמיכה רפואית ובכלל זה הסעה באמבולנס, ייעוץ רפואי או ביקור רופא, הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה או אספקה של מכשיר או ציוד רפואי אחר”. מכאן שאין ספק כי המשיבה מספקת שירותי רפואה כהגדרתם בחוק.
51. סעיף 13.ז הדן ב“תוצאות ביטול עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה“, קובע כי:

13ז.   משבוטלה עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה –

(1)  ישיב העוסק לצרכן, במועד הביטול כהגדרתו בסעיף 13ד(ג), את אותו חלק ממחיר העסקה ששילם בעד התקופה שלאחר מתן ההודעה על הביטול או יבטל את חיובו של הצרכן בעד התקופה כאמור, וכן ימסור לצרכן עותק מהודעת ביטול החיוב; בוטלה עסקה שהוחל במתן השירות לפיה, ישלם הצרכן את התמורה היחסית בעד השירות שניתן לו, ואם קיבל מכשירים או ציוד במסגרת העסקה, יעמידם לרשות העוסק במקום שבו נמסרו לו ויודיע על כך לעוסק;

(2)  התקין העוסק מכשירים או ציוד בבית הצרכן לצורך מתן שירות לפי העסקה, יהיה רשאי לגבות מהצרכן תשלום בשל הוצאות ההתקנה, בסכום שלא יעלה על 100 שקלים חדשים.”

52. פשיטא, שהוראת סעיף 13ז לחוק הגנת הצרכן אוסרת על המשיבה, בין היתר, להמשיך ולחייב צרכן אשר הודיע על רצונו להתנתק מהשירות לאחר מועד זה. המבקשת תטען, כי המשיבה הפרה ברגל גסה גם את הוראת סעיף 13ז לחוק, מקום בו חייבה את המבקשת בתשלומים בעד השירות בתקופה שלאחר מתן ההודעה על הביטול, תוך שהיא מודיעה למבקשת כי “כל עוד והציוד נמצא בידי מרשתך ולא נקבע תאריך לאיסוף המכשיר ע”י טכנאי בדיקת הציוד תקינותו (למעט בלאי סביר) כולו המנוי נמצא בתוקף על כל המשתמע מכך” (נספח “11”).
53. הדברים חמורים במיוחד נוכח העובדה כי המשיבה הערימה בחוסר תום לב משווע חסמי התנתקות בלתי סבירים בעליל שמטרתם להתיש את המבקשת, כמו גם את יתר חברי הקבוצה, אנשים קשישים וחולים שאין להם את היכולות, האנרגיות והכוחות להתמודד עם המשיבה, בניסיון פסול לגבות סכומי כסף חודשים רבים לאחר בקשת ההתנתקות, הכל בניגוד מוחלט להוראות חוק הגנת הצרכן.
54. ויודגש, בנסיבות המקרה דנן לא רק שהמבקשת העמידה לרשות המשיבה את המכשיר במקום שבו נמסר לה בביתה והודיעה לה על כך כבר במועד מסירת הודעת הביטול הראשונה, היא אף עשתה כל שלאל ידה על מנת לגרום למשיבה לאסוף את המכשיר מביתה, ובכלל זה פנתה מיוזמתה פעמיים באותו יום טלפונית על מנת לוודא כי הטכנאי יגיע לאיסוף המכשיר בהתאם למה שסוכם עם נציגת המשיבה (נספחים “7”-“8”). גם לאחר שהמשיבה התעלמה כליל מפניותיה, המבקשת אף שלחה את המכשיר בדואר רשום אל המשיבה, אשר בחוסר תום לב מובהק סירבה לקבל את דבר הדואר הרשום (נספח “10”) על כל הנובע ומשתמע מכך. אין ספק כי בכך הפרה המשיבה גם את הוראותיו הברורות של סעיף 13ז(1) לחוק הגנת הצרכן באופן המחייב ומצדיק את אישור הבקשה גם בעילה זו.
55. יתרה מכך. כעולה מהוראת סעיף 13ז(2) אין המשיבה רשאית לגבות מהמבקשת, כמו גם מחברי הקבוצה, “דמי התנתקות” ו/או “הוצאות איסוף המכשיר” על ידי הטכנאי, ואף היא אינה רשאית לדרוש את השבת הציוד למשרדה כאשר הציוד נמסר למבקשת ולחברי הקבוצה בביתם. החובה היחידה המוטלת על המבקשת וחברי הקבוצה להודיע למשיבה על העמדת הציוד לרשותה באותו מקום בו קיבלו אותו. אה ותו לאו.
56. מכאן, שהמשיבה אינה רשאית לחייב את המבקשת, כמו גם את חברי הקבוצה, בתשלום כלשהו בעבור איסוף הציוד מביתה במסגרת בקשת ההתנתקות, קל וחומר בסכום של 300 ₪, להבדיל מדמי התקנה עד 100 ש”ח שהמשיבה היתה רשאית לגבות אילו הדבר צויין מפורשות בהסכם, מה שאינו כך.
57. כפועל יוצא מכך, המבקשת תטען, דרישת המשיבה לחייב אותה, כמו גם את חברי הקבוצה, בסך של 300 ₪ (או כל סכום אחר) בגין “הוצאות הגעת הטכנאי בעבור איסוף המכשיר” ו/או בכל הוצאה אחרת הקשור עם ההתנתקות משירותיה ואיסוף המכשיר, עומדת בניגוד מוחלט להוראת סעיף 13ז(ח) לחוק הגנת הצרכן, ומקימה למבקשת ולחברי הקבוצה עילת תביעה כנגד המשיבה גם מטעם זה.
58. המבקשת תוסיף ותטען, כי בנסיבות דנן, בשים לב לכך כי המשיבה גבתה סכומים מהמבקשת ומחברי הקבוצה בניגוד מוחלט להוראותיו הקוגנטיות של חוק הגנת הצרכן, אין למשיבה הגנה בפני החיוב בפיצויים לדוגמה בסכום המירבי, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 31אלחוק הגנת הצרכן, ובמיוחד סעיף קטן (4א),וזאת בפרט לאחר שהמבקשת שלחה התראות כדין מספר פעמים:

“(א)  נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר  לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים:

….

(4א) ביקש צרכן כי עוסק ישיב לו את החלק ממחיר העסקה ששילם או ביקש צרכן לבטל את חיובו לפי סעיף 13ז(1), בעקבות ביטול עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה לפי סעיף 13ו(א)(1) או (2) – והעוסק לא השיב לצרכן את החלק ממחיר העסקה או לא ביטל את החיוב כאמור;”

59. עוד תטען המבקשת, כי מקום בו המשיבה הפרה באופן בוטה את הוראות חוק הגנת הצרכן כמפורט לעיל ולהלן, קמה למבקשת ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין“), שעניינו הפרת חובה חקוקה:

“(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמן נמנה פלוני.”

60. בע”א 145/80 ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש, פ”ד לז(1) 113, בעמ’ 139 (1982) עמד בית המשפט העליון על היסודות הדרושים לצורך קיום עוולת הפרת חובה חקוקה שהינם (1) קיום חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אליו נתכוון החיקוק.
61. המבקשת תטען, כי כפי שפורט לעיל תנאים אלו מתקיימים בעניינו: (1) על המשיבה הוטלה חובה חוקית מכוח הוראות סעיפים 13ד – 13 ז לחוק הגנת הצרכן; (2) הוראות אלה נועדו לטובת הניזוקים – המבקשת וחברי הקבוצה; (3) כאמור לעיל, המשיבה הפרה באופן בוטה את חובותיה הנ”ל; (4) כתוצאה מההפרה נגרמו למבקשת ולחברי הקבוצה נזקים ממוניים ובלתי ממוניים (כמפורט בהרחבה להלן); (5) אין חולק כי הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אשר אליו נתכוונו החיקוקים, קל וחומר בשים לב כי החיקוקים נועדו לחול במיוחד על המשיבה כמי שמספקת שירותי רפואה כהגדרתם בסעיף 13ה לחוק.
62. עוד תטען המבקשת, כי קמה לה ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין, שכן המשיבה פעלה ברשלנות בדרך שעוסק סביר במעמדה לא היה נוהג בה בנסיבות העניין, מקום בו גבתה מהמבקשת ומחברי הקבוצה סכומים ביתר ושלא כדין ואף הערימה קשיים בלתי סבירים בעליל במטרה להכביד על הליך ההתנתקות.
63. המבקשת תוסיף ותטען, כי בעניינו יש להטיל על המשיבה חובות מוגברות של תום לב, הגינות אמון וסבירות, וזאת בשים לכך לאופי פעולתה של המשיבה ולכך שהמבקשת וחברי הקבוצה נמנים על פלח האוכלוסייה הפגיע והחלש ביותר בחברה – קשישים וחולים. אין ספק כי המשיבה הפרה באופן בוטה חובות אלה, כך שגם מכוח הפרת חובותיה לתום לב, הגינות וסבירות יש להטיל על המשיבה חובה לפצות את לקוחותיה בגין כך שגבתה מהם סכומים עודפים ביתר ושלא כדין והערימה קשיים בלתי סבירים בעליל במסגרת ניסיונות ההתנתקות משירותיה.
64. ודוק. יש להוקיע מן השורש ולהחמיר שבעתיים עם המשיבה אשר הפרה ברגל גסה את התחייבויותיה על פי ההסכם והדין כלפי אוכלוסייה פגיעה וחלשה זו, קל וחומר כאשר הדבר נעשה תוך ניצול מצוקתה, הפרה בוטה של חובות אמון והוגנות, ובחוסר תום לב מובהק.
65. לבסוף תטען המבקשת, כי התנהגות זו המשיבה, כמפורט לעיל ולהלן, בגביית סכומים ביתר ושלא כדין מהמבקשת ומחברי הקבוצה הכל כמפורט לעיל, עולה גם כדי עשיית עושר ולא במשפט.
66. לפיכך, ולאור המקובץ לעיל, תטען המבקשת, כי אין מנוס מלקבוע כי על המשיבה לפצות את המבקשת וחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה באופן בוטה את חובותיה על פי ההסכם ועל פי הדין וגבתה מהם סכומים ביתר ושלא כדין.

• הנזק האישי שנגרם למבקש
  67. המבקשת תטען, כי הנזקים שנגרמו לה, כמו גם לחברי הקבוצה, הינם נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים. הנזקים הממוניים הם דמי המנוי החודשיים העודפים שנגבו מעבר לסכומים הנקובים בהסכם, ו/או דמי המנוי החודשיים שנגבו בתקופה שלאחר מתן הודעת ביטול ההסכם העמדת המכשיר לרשותה של המשיבה ו/או הוצאות דמי איסוף מכשיר על ידי טכנאי במסגרת ההתנתקות משירותיה או כל סכום אחר שנגבה בשל כך.
  68. כעולה מהמפורט לעיל, הסכומים שנגבו במישרין מחשבונה של המשיבה ביתר ושלא כדין, נכון למועד כתיבת שורות אלה, הינם בסך של 690 ₪.
  69. בנוסף, המבקשת זכאית לפי סעיף 31אלחוק הגנת הצרכן לפיצויים לדוגמה בסכום המירבי של 10,000 ₪ בשל נזקיה.
  70. מכאן שסך נזקיה האישיים של המבקשת הינם בסך של 10,690 ₪.
  71. ודוק. בשלב זה, נוכח מכתבה של המשיבה (נספח “11”), יתכן שהמשיבה תטיל על המבקשת חיובים נוספים שלא כדין, לרבות בדרך של הגשת תביעת חוב להוצאה לפועל. למען הסר ספק המבקשת שומרת על מלוא זכויותיה וטענותיה בהקשר זה, לרבות זכותה לתקן את סכום תביעתה האישית.
• התובענה דנן מקיימת את התנאים לאישורה הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות

 

ו.1     התובענה דנן באה בגדרו של פרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות

72. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית”.
73. ס’ 1 לתוספת השניה לחוק קובע, כי תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, היא:

“תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינוי לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו “.

74. “עוסק” מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ”א-1981, כדלקמן: ” מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן”.
75. כאמור לעיל, המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, במתן שירותי מוקד רפואי טלפוני ולחצני מצוקה בביתם של לקוחותיה בפריסה כלל ארצית. מכאן שהמשיבה הינה עוסק כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן.
76. כמו כן, אין חולק כי המבקשת הינה לקוחה של המשיבה אשר התקשרה עמה בעסקה למתן שירותי מצוקה וחירום (נספח “1”).
77. כיוצא בזה, הבקשה דנן הינה תביעה כנגד עוסק בקשר לעניין שבינו לבין לקוחותיו ולכן הינה תביעה אשר ניתן להגיש בה בקשה לאישור תביעה ייצוגית לפי פרט 1 לתוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות.

 

ו.2           קיומה של עילת תביעה אישית

78. סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א)…” רשאי לתבוע, באישור בית המשפט, בתובענה ייצוגית, “בשם אותה קבוצה”. בנוסף, סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שכאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקשת יראה כי לכאורה נגרם לו נזק.
79. כבר נפסק, כי על המבקש להגיש תובענה ייצוגית נדרש להוכיח את עילת תביעתו באופן לכאורי, וכי בשלב האישור התובענה די בכך שהתובע יראה לכאורה , לעניין הנזק, את נזקו הוא (רע”א 8268/96 שמש נ’ רייכרט, פ”ד נה(5) 276, פסקה 11 (2001) (להלן: “עניין רייכרט“)).
80. המבקשת תטען, כי מן האמור לעיל עולה כי בידיה עילת תביעה מבוססת לכאורה, שטובים סיכוייה להתקבל, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה ברגל גסה את התחייבויותיה על פי ההסכם ועל פי הדין, וזאת, בין היתר, בשל כך שהמשיבה גבתה מחשבונה סכומים עודפים ביתר ושלא כדין בעד דמי מנוי חודשיים (חיוב בהוראת הקבע דמי מנוי חודשיים מספר פעמים בעבור אותו חודש) ו/או חייבה את המבקשת בדמי מנוי חודשיים גם לאחר מתן הודעת הניתוק והעמדת המכשיר לרשותה ו/או חייבה את המבקשת בעבור הוצאות איסוף המכשיר על ידי טכנאי מטעמה בסכום 300 ₪, טכנאי שעד למועד כתיבת שורות אלה כלל לא הגיע לבצע את האיסוף.
81. בנסיבות אלה, תטען המבקשת, כי קמה לו עילת תביעה אישית בת קיימא בעניין נשוא התובענה הייצוגית כנגד המשיבה, הכל כמפורט בפרק ד’ לעיל.
82. המבקשת תוסיף ותטען, כי כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה את התחייבויותיה כמפורט לעיל נגרמו לה ולחברי הקבוצה נזקים ממוניים ובלתי ממוניים, כאשר סך נזקה של המבקשת מסתכם בסכום של 10,690 ₪, הכל כמפורט בפרק ה’ לעיל.
83. ודוק. כאמור לעיל, בשלב זה של בקשת האישור די בכך כי המבקשת תראה את הנזק הלכאורי אשר נגרם לה. אין ספק כי המבקשת עמדה בדרישה זו.
84. מכאן שהמבקשת הוכיחה את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 4(א)(1) ו- 4(ב)(1) לחוק.

 

ו.3      התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה

85. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי על המבקשת להראות, כי “התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה”.
86. כלל זה, הנוגע להומוגניות של הקבוצה התובעת מרוכך בסעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע:

(א) אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה;…

(ב)           …

(ג)            בית המשפט רשאי להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה;….

87. הלכה פסוקה היא, כי “אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות. אם יש לאחד מהקבוצה עניין שהוא מיוחד לו – כגון נזק מיוחד – ניתן לבררו בשלב האינדיווידואלי, אשר יבוא לאחר סיום השלב הקבוצתי, ולאחר שנקבעה בו שאלת האחריות של הנתבעים” (דברי הנשיא (כתוארו אז א’ ברק ברע”א 4556/94 טצת נ’ זילברשץ ואח’, פ”ד מט(5) 774, עמ’ 788 (1996)). ובלשונה של כבוד השופטת ט’ שטרסברג כהן בעניין רייכרט, פס’ 15:

“אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ גישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת“.

88. בעניינו, השאלות נשוא התובענה הייצוגית שאישורה מבוקש הינן, בין היתר –
    • האם המשיבה גבתה סכומים עודפים מחשבונה של המבקשת וחברי הקבוצה מעבר לדמי המנוי החודשיים הנקובים בהסכם?
    • האם המשיבה גבתה מהמבקשת ומחברי הקבוצה דמי מנוי חודשיים גם לאחר שהתקבל אצלה הודעת ניתוק והועמד לרשותה המכשיר לאיסוף?
    • האם המשיבה גבתה מהמבקשת ומחברי הקבוצה דמי איסוף המכשיר ו/או דמי ניתוק?
    • האם המשיבה התנתה את הפסקת המנוי באיסוף המכשיר על ידי טכנאי מטעמה ו/או במסירתו למשרדיה שבחיפה כאשר עד למועד זה היא ממשיכה לחייב בדמי מנוי חודשיים בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן?
    • האם המשיבה הפרה את הוראותיו הקוגנטיות של חוק הגנת הצרכן?
    • מה סכום הפיצוי לו זכאיים המבקשת וחברי הקבוצה בגין הפרת התחייבויותיה של המשיבה על פי ההסכם והדין ?
    • בנוסף, לחברי הקבוצה עילות משפטיות זהות כלפי המשיבה, כמפורט בפרק ד’ לעיל.
89. שאלות אלה הינן שאלות מהותית של עובדה ומשפט המשותפות למבקשת ולכל חברי הקבוצה המיוצגת, ועל כן העילות שפורטו בבקשה זו כנגד המשיבה הינן משותפות וזהות לכלל חברי הקבוצה.
90. בנסיבות אלה, ברור, כי התובענה דנן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. נוכח האמור לעיל עולה בבירור, כי המבקשת הצליחה גם להראות כי התובענה הייצוגית דנן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.

 

ו.4      יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות דלעיל תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה

91. כאמור לעיל, סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות דורש גם כי בית המשפט ישתכנע כי “יש אפשרות סבירה” שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
92. המבקשת תטען, כי תנאי זה מתקיים בענייננו, וזאת הן לנוכח העבודה כי המבקשת הצליחה לשכנע במידת הסבירות הראויה שיש לה עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, וזאת הן במישור הטעוני והן במישור הראייתי (ולשם כך מצורף תצהיר על נספחיו), והן לנוכח העובדה כי המבקשת הצליחה לכאורה להוכיח גם את התנאי בדבר קיומה של עילת תביעה משותפת לכלל חברי הקבוצה.
93. בנסיבות אלה, ברור, כי טובים סיכוייה של התביעה להתקבל.

 

ו.5           התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין

94. סעיף 8(א)(2) ממשיך וקובע, כי על המבקשת להראות, בין היתר, כי “התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין”.
95. כבוד הנשיאה ד’ בייניש ברע”א 345/03 רייכרט נ’ יורשי המנוח משה שמש ז”ל (נבו, מיום 7.6.07), פסקה 9 (2007), קבעה כדקלמן:

“…התובענה הייצוגית נועדה לשרת את אינטרס הפרט על-ידי מתן תרופה לנזקו. היא נועדה להקנות סעד לחברי הקבוצה התובעת. הפיצוי הכספי נועד, בין השאר, למנוע התעשרות בלתי מוצדקת של גופים כלכליים גדולים על חשבון היחידים, שאלמלא מכשיר התובענה הייצוגית אינם טורחים לתבוע את זכויותיהם. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלי התובענה הייצוגית נועד בראש וראשונה לאותם מקרים בהם הנזק שנגרם לפרט אינו מצדיק מבחינה כלכלית פנייה לבית המשפט בהליך אינדיבידואלי לשם קבלת סעד (י’ גרוס, חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 256; להלן – גרוס). מדובר לרוב במצב שבו נזקו של כל תובע יחיד קטן יחסית, ולכן ככלל לא הייתה כדאיות בהגשת תביעה אינדיבידואלית, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. במצבים אלה, מנקודת מבטו של התובע היחיד המיוצג בהליך, הסעד אינו משמעותי בהכרח. במצב דברים זה, משקלו של אינטרס הפרט בפיצוי על נזקו עשוי להיות נמוך בהשוואה למשקלו של אינטרס זה בתביעות אינדיבידואליות. מרכז הכובד הוא באינטרס הציבורי, החותר להרתיע גופים כלכליים מפני הפרת החוק והמבקשת לקדם אכיפתן של נורמות התנהגות ראויות.

לבסוף, התובענה הייצוגית מבקשתת לקדם יעילות והוגנות בהתדיינות המשפטית. היעילות מושגת בכך שהמחלוקת מוכרעת בהליך אחד. בכך יש חסכון במשאבים הן של בית המשפט והן של הצדדים. נמנע גם חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט בתביעות אישיות דומות. ההוגנות מושגת, בין היתר, בהשוואת יחסי הכוחות בין המתדיינים. שכן תובענה ייצוגית בניירות ערך נועדה להתגבר על הנחיתות של המשקיעים מן הציבור, ביחס לתאגידים העומדים מולם.”

96. בהקשר זה לא למותר להפנות גם אל ספרם של גיל לוטן ואייל רז תובענות ייצוגיות, הוצאת תמר, תשנ”ו, עמ’ 30:

“מקרה ראשון בו קיים צורך בהליך ייצוגי הוא, כאשר הנסיבות הופכות הליך דיוני זה להליך היחיד למעשה אשר יאפשר לצדדים המעורבים להביא את עניינם להתדיינות משפטית. הכוונה היא למצבים בהם נגרם נזק קטן מבחינה כלכלית לכל אחד מחברי קבוצה גדולה של אנשים, בנסיבות המעוררות שאלות משותפות לכולם“.

97. במקרה דנן, אין ספק כי עסקינן בקבוצה גדולה של חברים, אשר סביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יגלו את קיומה של ההפרה וגם אם יגלו זאת, הרי שהנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה הוא קטן באופן יחסי, כך שסביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יטרחו להגיש לבית המשפט הליך אינדיבידואלי לשם קבלת הסעד, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך, קל וחומר כאשר עסקינן בפלח האוכלוסיה החלש והפגיע ביותר בחברה – קשישים וחולים. משכך, ברי כי מדובר במקרה מובהק וקיצוני המתאים מעצם טיבו לניהול במסגרת של תובענה ייצוגית.
98. לא זו אף זו, המשיבה הינה גוף גדול חזק ומרתיע ויש להניח כי לרוב חברי הקבוצה אין את היכולת ו/או התושיה ו/או האמצעים על מנת להתמודד עם המשיבה באופן אישי וישיר. התובענה הייצוגית נועדה להתגבר על הנחיתות בה מצויים ציבור הלקוחות, קל וחומר כשעסקינן בקשישים וחולים, ולהשוות את יחסי הכוחות בין המתדיינים. לכן, גם מטעם זה, קיימת הצדקה לאשר להגיש את התובענה הייצוגית דנן.
99. זאת ועוד, המשיבה פועלת בדרך שבה היא פועלת מבלי שהיא חוששת לתוצאות אופן התנהלותה. אה הראיה גם לאחר שהמבקשת פנתה אליה אינספור פעמים על מנת לקבל החזרים בגין סכומים עודפים שנגבו מחשבונה ביתר ושלא כדין, כמו גם הודיעה על רצונה להתנתק מהמנוי, המשיבה הערימה קשיים בלתי סברים ובלתי הגיוניים על המבקשת, לא השיבה לידה את הכספים שנגבו מחשבונה שלא כדין, התנתה את החזרת ביצוע הכספים העודפים בתשלום של 300 ₪ בעד איסוף המכשיר על ידי טכנאי וכן בתשלום של דמי מנוי חודשיים בתקופה לאחר מועד ההתנתקות ואף הגדילה עשות ולא הגיעה לאסוף את המכשיר חרף פניות חוזרות ונשנות מצד המבקשת ואף סירבה לקבל את המכשיר בדואר רשום. התובענה הייצוגית הינה בדיוק הכלי המתאים על מנת להחזיר את המשיבה לדרך פעולה חוקית ולאלצה לפצות את לקוחותיה בגין הפרת התחייבויותיה ולפעול עפ”י הסעדים המפורטים להלן. בנסיבות אלה גם האינטרס הציבורי מחייב את אישור התובענה הייצוגית, קל וחומר כשעסקינן בפלח האוכלוסייה החלש ביותר – קשישים וחולים.
100. לכך יוסף, כי במקרה דנן כבר על פני הדברים ברור (וכמפורט בהרחבה להלן), כי מדובר במספר רב מאד של תובעים. ניהול מאות ואפילו אלפי תביעות אישיות יגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ואף עשוי לפגוע באחידות השיפוטית. גם מטעמים אלה קיימת הצדקה לאשר את הגשת התובענה הייצוגית דנן.
101. ובלשונו של כבוד השופט נ’ ישעיה בת”א (ת”א) 2036/01 מנלה אברהם נ’ מפעל הפיס (נבו, 17.11.02), פס’ 7(ג) (להלן: “עניין מנלה“):

“לאור גודלה הרב מאד של קבוצת הצרכנים – רוכשי כרטיסי חיש גד – יהא זה אך יעיל והוגן לאפשר ניהול התדיינות אחת בין מפעל הפיס לבין כל רוכשי הכרטיסים, שאם לא כן יאלצו עשרות אלפי רוכשי כרטיסים ואולי אף יותר, המבקשתים להגיש תובענות נפרדות נגד מפעל הפיס, לנהל משפטים רביים בבתי משפט שונים ברחבי הארץ כאשר השאלה המשפטית והעובדתית שתתעורר בכל התביעות תהיה זהה.

ההגינות כלפי כל הצדדים, לרבות מפעל הפיס, ואף היעילות, מחייבים ואף מצדיקים, במקרה כזה, לאפשר את בירור כל עשרות אלפי התביעות האישיות הצפויות תחת מטריה, או קורת גג אחת של תובענה ייצוגית ובכל יחסכו הן מהתובעים הפוטנציאליים והן ממפעל הפיס, שיאלץ לשלוח נציגים רבים מאד מטעמו על מנת להתגונן מפני עשרות אלפי תביעות שיוגשו נגדו, זמן יקר וטרחה מיותרת.

זאת ועוד: שיקולי היעילות והמדיניות המשפטית מצדיקים ניהול תביעה מעין זו כייצוגית, גם על מנת להימנע מהחלטות או פסקי דין סותרים של בתי המשפט השונים ועל מנת לחסוך מזמנם היקר.

במקרה שבפניי מתקיימים איפוא, התנאי שדרש המחוקק בסעיף 35(ב)(3) לשם אישור התביעה כייצוגית.”

102. אשר על כן, התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעניין העומד בבסיסה של הבקשה ושל התובענה נשוא ההליך דנן.

 

ו.6           גודלה והגדרתה של הקבוצה

103. כאמור לעיל, הקבוצה המיוצגת בשמה מוגשת התובענה היא:

“כל לקוח של המשיבה אשר התקשר עמה בהסכם למתן שירותי רפואה וחירום בשבע השנים האחרונות אשר המשיבה:

1. חייבה את חשבונו שלא כדין בסכומים עודפים העולים על דמי המנוי החודשיים הנקובים בהסכם ו/או;
2. חייבה אותו בדמי מנוי חודשיים בהתייחס לתקופה שלאחר מועד מסירת הודעת ביטול והתנתקות משירותיה והעמדת המכשיר לאיסוף לרשותה ו/או;
3. חייבה אותו בעבור איסוף המכשיר מביתו ו/או התנתקות משירותיה בסך של 300 ₪ או כל סכום אחר”.
   104. כבר בפתח הדברים יצוין, כי בידי המשיבה מצויים כל הנתונים כדבעי על מנת לאתר את כל חברי הקבוצה הנ”ל ולחשב את שיעור הנזק הכולל וסכום ההשבה המצרפי.
   105. כבר נפסק, כי בשלב זה של הדיון בבקשת האישור אין כל צורך להראות את גודלה המדויק של הקבוצה, אלא רק להראות שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט הנכבד בעניין מנלה, פס’ 7(ב):

“אין ספק, והמשיבה אינו חולק על כך, כי קבוצת הצרכנים הפוטנציאלית אשר אותה ייצג המבקשת, אם וכאשר, תאושר תביעתו כתובענה ייצוגית, היא גדולה למדי. מדובר במספר רב מאד של רוכשי כרטיסי “חיש גד” (עשרות אלפים בכל רחבי הארץ ואולי אף יותר). עילות התביעה המקימות למבקשת זכות תביעה נגד מפעל הפיס, זהות לעילות תביעה העומדות לשאר רוכשי כרטיסים אלה מהמשיבה. על כן קיימת הצדקה לאפשר את ניהול תביעת המבקשת כתובענה ייצוגית, בשמם של כל רוכשי הכרטיסים. די בכך שבית המשפט ישתכנע כי מדובר בקבוצה גדולה למדי של תובעים. אין צורך, בשלב זה לפחות, בזיהויים או באיתורם על מנת לאפשר הגשת תביעה בשמם.”

106. וראו גם בבש”א (ת”א) 57254/99 סבו תמר נ’ רשות שדות התעופה בישראל, (נבו, 30.7.02), עמ’ 11 לתדפיס (2002):

“לכאורה גודל הקבוצה מצדיק את אישור התביעה הייצוגית. המשיבהות טוענות כי המבקשתת לא הוכיחה את גודל הקבוצה ועל כן לא עמדה בתנאי המקדים. ברם, בשלב הבדיקה המקדמית לא חלה חובה על המבקשתת להגדיר במדויק את גודל הקבוצה וחבריה, מה עוד שהנתונים המדויקים בענין זה, נמצאים ברשות המשיבהות אשר סרבו לגלותם עד כה.”

107. המבקשת תטען, כי בעניינו אין צל של ספק כי קיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה. די כבר בנסיבות המקרה דנן, כמו גם בעדויות והראיות, על מנת להעיד כי עסקינן בהפרה רחבת היקף המונה מאות ואף אלפי לקוחות.
108. מידע מדוייק ביחס למספר הלקוחות אשר נפגעו כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה את התחייבויותיה כלפיהם על פי ההסכם ו/או הדין, מקום בו היא חייבה את חשבונם בסכומים עודפים העולים על דמי המנוי החודשיים הנקובים בהסכם ו/או חייבה את חשבונם בדמי מנוי חודשיים בהתייחס לתקופה שלאחר מועד מסירת הודעת ביטול והתנתקות משירותיה והעמדת המכשיר לאיסוף לרשותה ו/או; חייבה אותם בעבור איסוף המכשיר מביתו ו/או התנתקות משירותיה סך של 300 ₪ או כל סכום אחר, מצוי בידי המשיבה עצמה, והמבקשת שומרת לעצמה את הזכות לתקן בקשה זו, כמו גם את כתב התביעה, ולערוך תחשיב מחודש לאחר שהמשיבה תחשוף את הנתונים המצויים בידה במסגרת בירור הבקשה דנן.
109. יחד עם זאת, עד לגילוי מלוא המידע על ידי המשיבה כפי שמתבקש להלן, ולמען הזהירות המופלגת, המבקשת תנסה לאמוד נתונים אלה ולהעריך את גודלה של הקבוצה והיקף התביעה הקבוצתית.
110. על פי דו”ח פני החברה מס’ 9 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2014-2015 בישראל נכון לסוף שנת 2015 היו 939 אלף תושבים בני 65 ומעלה. בהנחה כי רק כשליש מאוכלוסייה זו מנויים של שירותי מצוקה וחירום, ובתוספת חולים שגילם מתחת לגיל 65, הרי שמדובר ב 313 אלף תושבים אשר מנויים לשירותי חירום ומצוקה.

צילום נכון של העמודים הרלבנטיים של דו”ח פני החברה מס’ 9 לשנים 2014-2015 מצורף כנספח “13” לבקשה זו.

111. המבקשת תעריך, לצורכי בקשה זו בלבד, באופן זהיר ושמרני ביותר, כי למשיבה הפועלת מזה כ 30 שנה במתן שירותי רפואה וחירום כעשירית בלבד מנתח השוק, הרי שמדובר בקבוצה של כ 30,000 לקוחות בשבע השנים האחרונות. המבקשת תטען, כי בשים לב לכך כי עסקינן בהתנהלות שיטתית ומתמשכת של המשיבה כלפי כלל לקוחותיה, היא תעריך, באופן שמרני וזהיר ביותר, כי לפחות 20,000 לקוחות המנויים על שירותי המשיבה חויבו בסכומים עודפים מחשבונם בדרך של דמי מנוי כפולים ולא קיבלו החזרים על החיובים הפסולים. המשיבה תעריך, גם כן באופן זהיר ושמרני ביותר, כי נזקם של כל אחד מחברי הקבוצה הינו בסך של 500 ₪ בלבד במהלך תקופת התקשרותם עמה. מכאן שנזקם הממוני של הניזוקים בשל חיוב חשבונם שלא כדין בסכומים עודפים מעבר לדמי המנוי החודשים הקבועים בהסכם מוערך באופן זהיר ושמרני בסך של 10,000,000 ₪.
112. בנוסף, המבקשת תעריך באופן שמרני וזהיר ביותר לצרכי בקשה זו כי כ 3,000 לקוחות בלבד ביקשו בשבע השנים האחרונות לסיים את ההתקשרות עם המשיבה וחוייבו על ידה בתשלום דמי מנוי בתקופה שלאחר מתן הודעת סיום ההתקשרות והעמדת המכשיר לרשות המשיבה בסך של כ 150 ₪ בלבד כל אחד ובסך כולל של 450,000 ₪.

 

113. עוד תעריך המבקשת, באופן שמרני וזהיר ביותר לצרכי בקשה זו, כי כ 3,000 לקוחות בלבד אשר ביקשו בשבע השנים האחרונות לסיים את ההתקשרות עם המשיבה חויבו על ידי המשיבה בתשלום בעד הוצאת איסוף המכשיר על ידי טכנאי ו/או הוצאות ניתוק בסך של כ 300 ₪ בלבד כל אחד ובסך כולל של 900,000 ₪.
114. המבקשת תוסיף ותטען כי בנסיבות העניין חברי הקבוצה זכאיים גם לפי סעיף 31אלחוק הגנת הצרכן לפיצויים לדוגמה בסכום המירבי של 10,000 ₪ בשל נזקיהם ו/או כל סכום אחר אשר יקבע בית המשפט הנכבד. המבקשת סבורה כי התנהלותה הנלוזה של המשיבה, תוך ניצול מצוקתם וחולשתם של פלח האוכלוסייה הפגיע ביותר בחברה מחייבת להטיל על המשיבה פיצויים לדוגמה בסכום המירבי הקבוע בחוק, היינו 10,000 ₪. יחד עם זאת, לצרכי בקשה זו ובאופן זהיר ביותר תעריך המשיבה ראש נזק זה בסכום של 2,000 ₪ בלבד לכל אחד מיחידי הקבוצה, ובסך הכל בעבור 20,000 לקוחות בסכום כולל של 40,000,0000 ₪.
115. …
116. ויודגש, המבקשת שומרת על זכותה לתקן את האומדן בקשר לגודלה של הקבוצה ואת סכום התביעה האישי והמצרפי על פי הנתונים אשר יתקבלו מהמשיבה.
117. לפני סיום יצויין גם, כי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, מורה כדלקמן:

מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין.

118. המבקשת תטען, כי אם וככל שבית המשפט הנכבד יקבע, כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, וזאת בין מן הטעם של קושי באיתור וזיהוי חברי הקבוצה ובין מן הטעם של קושי בקביעת שיעור הנזק המדויק, הרי שבית המשפט הנכבד יכול לפסוק סעד לטובת הקבוצה.

 

ו.7           קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב

119. סעיף 8(א)(3) קובע כי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת”; סעיף 8(א)(4) ממשיך וקובע וכי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינים של כלל הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב”.
120. מבחינת התובע המייצג, תנאי זה נבחן בראש ובראשונה בכך שיש לו אינטרס אמיתי ועניין ממשי בתביעה והבנה מסוימת בתביעה אותה הוא מבקשת להוביל (עניין רייכרט). בענייננו, המבקשת ניזוקה כספית בשל מעשיה ו/או מחדליה של המשיבה. בנסיבות אלה, ברור, כי יש למבקשת אינטרס אמיתי בתביעה ובתוצאותיה והיא מעוניינת בפיצוי בגין נזקיה.
121. זאת ועוד, המבקשת מאמינה מאד בצדקת התובענה ובהכרח הציבורי לתקן את דרכי התנהלותה של המשיבה, והיא פעלה ותפעל, בין היתר באמצעות בנה ציון, במידת המרץ הראויה ותקדיש את כל המשאבים הנדרשים לניהולה של התובענה ולזכייה בה.
122. בנוסף, למבקשת אין כל ניגוד אינטרסים עם מי מחברי קבוצת התובעים. בין המבקשת לבין כל חברי הקבוצה קיימת זהות אינטרסים של קבלת פיצוי בגין נזקיהם.
123. אשר לתנאי תום הלב תטען המבקשת, כי עסקינן בתביעה סבירה והגונה אשר הוגשה על ידה רק לאחר שקלו כל הקיצים וכל ניסיונותיה של המבקשת לקבל זיכוי בעד הסכומים שנגבו מחשבונה שלא כדין, כמו גם להביא לסיומה של ההתקשרות, כשלו. בנסיבות אלה, ברור, כי גם תנאי תום הלב מתקיים ביתר שאת בנסיבות המקרה דנן.
124. אשר לבאת כוחה של המבקשת והתובעת הייצוגית, לח”מ ניסיון עשיר ומצטבר בייצוג צדדים בעשרות תובענות ייצוגיות, כמו גם ניהול תביעות אזרחיות ומסחריות מורכבות ורחבות היקף ואף תביעות גדולות מרכזיות ומשמעותיות כנגד גופים גדולים. הח”מ אף מנהלת תביעה ייצוגית שאושרה זה מכבר על ידי בית משפט נכבד זה (כבוד השופט פרופ’ ע’ גרוסקופף) כנגד בזק בינלאומי בסכום שהוערך במאות מיליוני שקלים. משכך, אין להטיל ספק בכך שהח”מ תייצג את עניינים של חברי הקבוצה באופן ראוי והולם ובתום לב.
125. אשר על כן, המבקשת, כמו גם באת כוחה, הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי ייצגו בדרך הולמת ובתום לב את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה.

 

ו.8           לסיכום פרק זה

126. נוכח האמור לעיל עולה בבירור, כי המבקשת הוכיחה, לפחות במידת ההוכחה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, כי מתקיימים כל התנאים לאישורה של התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית.

 

הסעדים המבוקשים

1. 127. בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת כדלקמן:
        • הנתונים שבידי המבקשת אינם מאפשרים לה לדעת מה גודלה של הקבוצה ושיעור הנזק שנגרם לה. אשר על כן, ביהמ”ש הנכבד מתבקש:
          • ליתן צו המורה למשיבה להשיב על שאלונים ו/או לגלות בפני המבקשת את כל המסמכים ו/או החשבונות ו/או כל מידע מכל סוג ומין שהוא שיש בידה להשלים את הנתונים החסרים.
          • להתיר למבקשת לתקן את כתב התובענה הייצוגית באופן של עדכון הנתונים המספרים והסכומים המתאימים כפי שיגולו ע”י המשיבה עפ”י הוראות ביהמ”ש.
        • לפסוק לטובת חברי הקבוצה פיצוי כולל בסך של 51,350,000 ₪ (או כל סכום אחר אותו ימצא בית המשפט הנכבד לנכון לפסוק בנסיבות העניין) מכוח סמכותו לפי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.
        • ליתן צו עשה המחייב את המשיבה לשנות את הדרך בה היא נוהגת.
        • לחילופין ו/או במצטבר ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה כפי שיימצא בית המשפט הנכבד לנכון לעשות זאת בנסיבות העניין.
        • גמול למבקשת: בית המשפט הנכבד מתבקש לחייב את המשיבה לשלם למבקשת, אשר יזמה את הגשת התביעה הייצוגית וטרחה בהכנתה, גמול הולם וראוי בשיעור המרבי האפשרי וזאת בהתאם לשיקולים המוזכרים בסעיף 22 לחוק ובפסיקה, לרבות התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, שווי ההטבה לה זכו חברי הקבוצה, מורכבות ההליך, הטרחה שטרחה, הסיכון שנטלה על עצמה בהגשת התובענה וניהולה, מידת החשיבות הציבורית וכיו”ב.
        • תשלום שכר טרחה לבאת הכוח: בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק שכר טרחה הולם וראוי בשיעור המקסימאלי האפשרי, ובצירוף מע”מ כדין, לבאת כוחה של המבקשת וזאת בהתאם לשיקולים המוזכרים בסעיף 23 לחוק ובפסיקה, לרבות התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, שווי ההטבה לה זכו חברי הקבוצה, מורכבות ההליך, רמת השקידה והטרחה שטרחה באת הכוח, הסיכון שנטלה על עצמה בהגשת התובענה וניהולה, מידת החשיבות הציבורית וכיו”ב.
        • לחייב את המשיבה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ כדין.

 

סוף דבר

1. 128. לאור הנימוקים המפורטים בבקשה זו, מתבקש בית המשפט הנכבד לאשר ולהכיר בתובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית בהתאם לפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ולהורות כמבוקש ברישא.
   129. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בבקשה ובתובענה דנן מכוח הוראת סעיף 5ב(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תקנות 3(א)(2), 3(א)(3) ו- 3(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד 1984, וכן לנוכח פסק דינו של כבוד השופט פרופ’ גרוסקופף בת”צ 57574-12-13 כהן נ’ סינרון מדיקל בע”מ ואח’ (פורסם בנבו מיום 24.4.14).
   130. בבדיקה שערכה הח”מ בפנקס התובענות הייצוגיות המפורסם באתר בתי המשפט, נמצא כי נכון למועד הגשת בקשה זו, לא הוגשה תובענה ייצוגית נגד המשיבה בעניין דומה.
   131. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.

 

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כאמור בכותרת בקשה זו.

 

לקבלת ייעוץ משפטי על ידי עורך דין תביעה ייצוגית נא ליצור קשר כעת עם עו”ד רחלי קלקנר לצורך בחינת השאלה האם תביעתכם עונה לתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לשם אישורה של התביעה הייצוגית.  

בטלפון 052-3444-212 או מלאו פרטים בטופס הבא: