תביעה ייצוגית כנגד חברת אוטובוסים הדרום

חברת אוטובוסים המפעילה קווי שירות במזרח ירושלים לא מאפשרת לנכים וסטודנטים לממש את ההנחה בהסדרי נסיעה לה הם זכאים על פי דין. אנחנו כאן על מנת לנהל עבורם ובשמם את ההליך הייצוגי ולחייב את החברה לפצותם בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין.

 

תביעה ייצוגית חברת אוטובוסים הדרום

 

בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית

נחתם: 28.12.21 בבית המשפט המחוזי בירושלים  

 מהות התביעה: בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006); כספי.

הסעד האישי: 13,154 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת הבקשה.

הסעד המבוקש לכלל חברי הקבוצה: 6,055,868 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת הבקשה.

אגרה: המבקשים שילמו אגרה עבור פתיחת ההליך עפ”י הקבוע בתקנות.

הליך דומה נוסף: בבדיקה שערכה הח”מ בפנקס התובענות הייצוגיות המפורסם באתר בתי המשפט, נמצא כי נכון למועד הגשת בקשה זו, לא הוגשה תובענה ייצוגית נגד המשיבה בעניין דומה.

תמצית התביעה: המשיבה הפרה את חובותיה להעמיד לרשות ציבור הנכים ו/או הסטודנטים העושים שימוש בקווי האוטובוסים שהיא מפעילה פלטפורמה כלשהי שתאפשר להם לממש את ההנחה בהסדרי הנסיעה לה הם זכאים על פי הדין.

תמצית העילות: חוזית בגין הפרת הסכם ההפעלה ותנאי הרישיון להפעלת קווי האוטובוסים; הפרת חובה חקוקה מכוח הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בשל הפרת הוראות צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס”ג-2003 ; עוולת הרשלנות מכוח הוראת סעיף 35 לפקודת הנזיקין; הפרת חובת תום הלב והפליה לרעה של ציבור הנכים ו/או הסטודנטים מכוח הוראות סעיפים 12 ו 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל”ט – 1979;

המצאת כתבי טענות: בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש”ע-2010, העתק יומצא לממונה על הגנת הצרכן.

 

פתח דבר – תביעה ייצוגית

המבקשים, עליאן מחמד ועליאן הבה  (להלן: “המבקשים“), מתכבדים בזאת להגיש לבית המשפט הנכבד בקשה לאישור התובענה המצורפת לבקשה זו כתובענה ייצוגית (להלן: “התובענה“), על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006 (להלן: “חוק תובענות ייצוגיות” או “החוק“), בגדרה מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את המשיבה לדין ולהורות, בין היתר, כדלקמן:

לאשר ולהכיר בתובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית בהתאם לפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, בכל שינוי ו/או תוספת אשר בית המשפט הנכבד יורה עליה.

לקבוע, בהתאם לסעיף 4(א) לחוק, כי למבקשים קיימת עילה אישית בתובענה וכי הינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה, בהתאם להגדרתם להלן.

לקבוע, בהתאם לסעיף 8(א) לחוק, כי נתקיימו כל התנאים לאישור התובענה כייצוגית.

להגדיר את הקבוצה המיוצגת בשמה מוגשת התובענה בהתאם להגדרתה בבקשה זו או בכל דרך אחרת שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון:

“כלל לקוחות המשיבה במשך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה, אשר נסעו בקווי האוטובוס שהפעילה המשיבה ו/או שהפעילו מי מחברות האוטובוסים שהמשיבה מהווה איגוד שלהן (חברת האוטובוסים בית לחם ו/או חברת האוטובוסים בית ג’אלה ו/ או חברת האוטובוסים בית צפפה), ואשר שילמו מחיר מלא בעבור הסדרי הנסיעה, חרף העובדה כי הם עמדו בתנאי הזכאות הקבועים בדין לקבלת הנחה בתחבורה הציבורית מכוח היותם נכה ו/או סטודנט, וזאת בשל כך שהמשיבה לא העמידה לרשותם פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין.”

להגדיר את עילות התובענה ואת השאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה.

לקבוע לפי סעיף 14(א)(3) לחוק, כי עילות התובענה הן כדלקמן:

  1. חוזית בגין הפרת הסכם ההפעלה ותנאי הרישיון להפעלת קווי אוטובוס;
  2. הפרת חובה חקוקה מכוח הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין“) בשל הפרת צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס”ג -2003, על תיקוניו.
  3. הפרת חובת תום הלב והפליה לרעה של ציבור הנכים או ציבור הסטודנטים מכוח הוראות סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים;
  4. עוולת הרשלנות מכוח הוראת סעיף 35 לפקודת הנזיקין;
  5. עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל”ט – 1979 (להלן: “חוק עשיית עושר ולא במשפט“);

בהתאם לסעיף 14(א)(4) לחוק, לאשר את הסעדים הנתבעים בבקשה זו. לחילופין ו/או במצטבר ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כפי שיימצא בית המשפט הנכבד לנכון לעשות זאת בנסיבות העניין.

ליתן צו המורה למשיבה להשיב על שאלונים ו/או לגלות את כל הדו”חות הכספיים הנתונים והמסמכים ו/או החשבונות ו/או כל מידע מכל סוג ומין שהוא שיש בידה כדי להשלים את הנתונים החסרים בידי המבקשים.

לקבוע את המבקשים כתובעים ייצוגים ואת באת כוחם, עו”ד רחלי קלקנר, כב”כ המייצגת את כל חברי הקבוצה.

להורות על פי סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות על פרסום הודעה על אישור התובענה כתובענה ייצוגית ולהורות כי המשיבה תישא בעלויות הפרסום;

לפסוק, על פי סעיף 22 לחוק התובענות הייצוגיות, כי המבקשים נטלו על עצמם טרחה וסיכון במידה משמעותית, כי התובענה הביאה תועלת לחברי הקבוצה וכי הינה בעלת חשיבות ציבורית רבה ובהתאם לכך לאשר למבקשים גמול הולם וראוי על טרחתם בהגשת התובענה והוכחתה;

לפסוק, על פי סעיף 23 לחוק התובענות הייצוגיות, כי עסקינן בתובענה בעלת חשיבות ציבורית אשר הביאה תועלת רבה ומשמעותית לחברי הקבוצה המיוצגת, כי בהגשת ובניהול התובענה כייצוגית, באת כוח המבקשים נטלה על עצמה הליך מורכב, טרחה רבה והוצאות רבות שהוציאה לשם כך, ועל כן בהתייחס לדרך ניהולה את התובענה הייצוגית, ראויה באת כוחו של המבקשים לשכר טרחה הולם וראוי.

לחייב את המשיבה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ כדין.

 

מבוא

    1. התחבורה הציבורית באוטובוסים היא אמצעי התחבורה היחיד כמעט לבעלי הכנסה נמוכה, לילדים ולבני נוער, לחיילים, לסטודנטים ולקשישים. תחבורה ציבורית יעילה חיונית למהלך החיים הסדיר במדינה ולתפקוד המשק. מנקודת מבט ציבורית צריך לתת לתחבורה הציבורית את העדיפות הראויה כיוון שהיא תורמת להפחתת הגודש בכבישים ולצמצום מספר תאונות הדרכים.
    2. תעריפי הנסיעה באוטובוסים מפוקחים על פי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ”ו-1996 (להלן: “חוק הפיקוח“) ובהתאם, נקבעים על ידי שר האוצר ושר התחבורה בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס”ג-2003 (להלן: “צו הפיקוח“).
    3. על מנת להיטיב עם המשתמשים בתחבורה ציבורית ועם השכבות החלשות, נקבע בצו הפיקוח סוגי זכאויות הניתנות לאוכלוסיות שונות בישראל (ילדים ונוער, נכים, סטודנטים, בעלי קצבאות ילדים ואזרחים ותיקים) המקנות הנחות לאוכלוסיות אלה ברכישת כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית.
    4. למרבה הצער, במשך שנים ארוכות עד ממש לאחרונה (חודש יוני 2021 או בסמוך לכך), המשיבה לא העמידה לרשות ציבור הנכים ו/או לרשות ציבור הסטודנטים העושים שימוש בקווי האוטובוסים שהיא מפעילה פלטפורמה כלשהי שתאפשר להם לממש את ההנחה בהסדרי הנסיעה לה הם זכאים על פי הדין. כפועל יוצא מכך, במשך שנים ארוכות נאלצו המבקשים וחברי הקבוצה (אוכלוסיית הנכים ו/או אוכלוסיית הסטודנטים) לשלם למשיבה את המחיר המלא בעבור הסדרי הנסיעה בקווי האוטובוס שמפעילה המשיבה.
    5. הדברים חמורים במיוחד נוכח העובדה כי המשיבה כן העמידה לרשות ציבור הילדים והנוער עד גיל 18 ולרשות ציבור האזרחים הוותיקים את האפשרות לקבל את ההנחה לה הם זכאים בדין וזאת בדרך של הנפקת כרטיסיות ו/או כרטיסי נסיעה בהנחה, אך שללה זכות זאת מאוכלוסיית הנכים ו/או מאוכלוסיית הסטודנטים, שלא כדין.
    6. ויודגש. הקפדה על תנאי הרישיון בתחום התחבורה הציבורית הם אינטרס ציבורי חיוני. השימוש בתחבורה הציבורית נפוץ במיוחד בקרב מי שאינם משופעים באמצעים וידם אינה משגת לנסוע במכונית פרטית. לא בכדי מצא המחוקק לנכון להעניק זכאות להנחות לאוכלוסיות המוחלשות ברכישת הסדרי הנסיעה, ובכלל זה לאוכלוסיית הנכים והסטודנטים. נוסעים אלה תלויים בתחבורה הציבורית והם ראויים להגנת הדין שבעתיים.
    7. בנסיבות אלה, יטענו המבקשים, כי יש לחייב את המשיבה לפצות את המבקשים וחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה באופן בוטה את חובותיה וגבתה מהם סכומים ביתר ושלא כדין מקום בו לא העמידה לרשותם את האפשרות לרכוש את הסדרי הנסיעה בקווי השירות המופעלים על ידה בהנחה לה הם זכאים על פי הדין.

 

הצדדים לבקשה

    1. המבקש 1, ה”ה עליאן מחמד (להלן: “המבקש 1“), הינו אזרח ותושב המדינה, בן זוגה של המבקשת 2, המתגורר יחד עם משפחתו במזרח ירושלים. המבקש 1 עושה שימוש נרחב וקבוע בשירותי קווי האוטובוס שמפעילה המשיבה והינו סטודנט בקריה האקדמאית אונו הזכאי להנחה בתחבורה הציבורית בהתאם לפרופיל סטודנט החל משנת 2014, עת החל את הלימודים לתואר הראשון, ועד היום בהיותו סטודנט ללימודי תואר שני.

צילומים נכונים של אישורי לימודים לדוגמה לשנת 2019 ותעודת סטודנט לשנים 2020 – 2021 מצורפים כנספח “1” לבקשה זו.

  1. המבקשת 2, ה”ה עליאן הבה (להלן: “המבקשת 2“), הינה אזרחית ותושבת המדינה, בת זוגותו של המבקש 1, המתגוררת יחד עם משפחתה במזרח ירושלים. המבקשת 2 עושה שימוש נרחב וקובע בשירותי קווי האוטובוס שמפעילה המשיבה, והינה נכה בעלת תעודת נכה שניתנה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שהיא זכאית להנחה בתחבורה הציבורית בהתאם לפרופיל נכה.

צילום נכון של תעודת הנכה של המבקשת 2 מצורף כנספח “2” לבקשה זו.

  1. המשיבה, חברת אוטובוסים הדרום בע”מ (להלן: “המשיבה” או “חברת אוטובוסים הדרום“), הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית במטרופולין ירושלים ומפעילה את קווי השירות בית ג’אלה (קו 231), בית צפפה (קו 232) ובית לחם (קו 234). המשיבה הינה אחת משבע החברות הנכללות בין “מפעילי מזרח ירושלים” האחראים להפעלת 35 קווים במזרח העיר. המשיבה פועלת מכוח הסכם ההפעלה שנחתם בין מדינת ישראל לבין חברת האוטובוסים הר הזיתים בע”מ (להלן: “הסכם הר הזיתים“) ומכוח הסכם ההפעלה שנחתם בין מדינת ישראל לבין חברת האוטובוסים אבו טור ענאתא בע”מ (להלן: “הסכם אבו טור“) (שני ההסכמים ביחד יכונו לעיל ולהלן: “הסכם ההפעלה“). כמו כן המשיבה מפעילה את הקווים בהתאם לרישיונות קווי השירות שניתנו לה. לפי אתר האינטרנט של המשיבה, המשיבה היא איגוד של חברת האוטובוסים של בית לחם, חברת האוטובוסים של בית ג’אלה וחברת האוטובוסים בית צפפה.

צילום נכון של תדפיס מרשם החברות של המשיבה מצורף כנספח “3” לבקשה זו.

צילום נכון של הסכם ההפעלה בין ממשלת ישראל לבין חברת האוטובוסים הר הזיתים בע”מ (כולל נספחים א-ג) מצורף כנספח “4” לבקשה זו.

צילום נכון של הסכם ההפעלה בין ממשלת ישראל לבין חברת האוטובוסים אבו טור ענאתא בע”מ (כולל נספחים א-ג) מצורף כנספח “5” לבקשה זו.

צילום נכון של תדפיס עמוד “עלינו” מאתר האינטרנט של המשיבה מצורף כנספח “6” לבקשה זו.

  1. הקבוצה בשמה מוגשת התובענה הייצוגית הינה:

“כלל לקוחות המשיבה במשך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה, אשר נסעו בקווי האוטובוס שהפעילה המשיבה ו/או שהפעילו מי מחברות האוטובוסים שהמשיבה מהווה איגוד שלהן (חברת האוטובוסים בית לחם ו/או חברת האוטובוסים בית ג’אלה ו/ או חברת האוטובוסים בית צפפה), ואשר שילמו מחיר מלא בעבור הסדרי הנסיעה, חרף העובדה כי הם עמדו בתנאי הזכאות הקבועים בדין לקבלת הנחה בתחבורה הציבורית מכוח היותם נכה ו/או סטודנט, וזאת בשל כך שהמשיבה לא העמידה לרשותם פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין.”

 

הרקע העובדתי הרלבנטי לבקשת האישור

    1. התחבורה הציבורית באוטובוסים היא אמצעי התחבורה היחיד כמעט לבעלי הכנסה נמוכה, לילדים ולבני נוער, לחיילים, לסטודנטים ולקשישים. תחבורה ציבורית יעילה חיונית למהלך החיים הסדיר במדינה ולתפקוד המשק. מנקודת מבט ציבורית צריך לתת לתחבורה הציבורית את העדיפות הראויה כיוון שהיא תורמת להפחתת הגודש בכבישים ולצמצום מספר תאונות הדרכים.
    2. ההסעה באוטובוסים היא שירות בר-פיקוח על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשנ”ו-1996. התחבורה הציבורית פועלת מתוקף צווים, הסכמים ורישיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית שנתנה ממשלת ישראל, לפיהם רשאי מפעיל לקיים שירותי תחבורה ציבורית ברחבי הארץ. מכוח חוק זה, ועל פי פקודת התעבורה ועל פי תקנות התעבורה, התשכ”א-1961, קובע משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, תנאים בנוגע למתן רישיונות לקווי השירות, מספר האוטובוסים בקו, המסלול, תדירות הנסיעות, התעריפים וכדומה.
    3. עד שנת 2004 שררה אנדרלמוסיה בקווי התחבורה הציבורית בשכונות הערביות במזרח העיר. עשרות חברות פרטיות ומשפחתיות הפעילו קווים בלתי סדירים או סדרים למחצה, בלא פיקוח נאות ובכלי רכב מיושנים. בשנת 2004 הגדירו עיריית ירושלים ומשרד התחבורה תוכנית אב לתחבורה במזרח ירושלים בפרויקט לאיחוד של החברות למסגרת של חברה מאוחדת המכונה “מפעילי מזרח ירושלים”, ובה שבע חברות-בנות, המופעלות לפי זיכיון.
    4. המשיבה הינה אחת משבע החברות הנכללות בין “מפעילי מזרח ירושלים” והיא אחראית מכוח הזיכיון, הסכם ההפעלה, והרישיון שניתן לה להפעלת קווי השירות בית ג’אלה (קו 231), בית צפפה (קו 232) ובית לחם (קו 234).
    5. המבקשים, אשר מתגוררים בשכונת בית צפפה במזרח ירושלים, נוהגים באופן קבוע מספר רב של פעמים בשבוע לעשות שימוש בתחבורה הציבורית בישראל. כך, המבקש 1, נוסע מידי יום ביומו בקו 232 שמפעילה המשיבה מביתו בשכונת בית צפפה אל מקום עבודתו בעיריית ירושלים ובחזרה. בנוסף, המבקש 1 מפעם לפעם נוסע בקו האוטובוס של המשיבה אל מסוף המוסררה בירושלים (מסוף הנביאים) ובחזרה לביתו, על מנת להשתתף בקורסים שהוא רשום אליהם המתקיימים במכללת הגליל ברח’ אלזהרה במזרח ירושלים ו/או לעשות קניות עבור בני משפחתו באזור הנמצא בסמוך לתחנה האחרונה של קו 232.

צילומים נכונים של דוגמא מכרטיסי נסיעה שרכש המבקש 1 בקווי השירות של המשיבה מצורפים כנספח “7” לבקשה זו.

  1. אשר למבקשת 2, הרי שגם היא עושה שימוש בתדירות גבוהה בקווי התחבורה הציבורית שמפעילה המשיבה, ובמסגרת זו נוסעת בקו 232 מביתה בבית צפפה לבית מגורי הוריה בשכונת סילוואן וואדי חלווה במזרח ירושלים ו/או לצורכי קניות באזור המוסררה (מסוף הנביאים) ובחזרה.

צילומים נכונים של דוגמא מכרטיסי נסיעה שרכשה המבקשת 2 בקווי השירות של המשיבה מצורפים כנספח “8” לבקשה זו.

  1. תעריפי הנסיעה אצל המשיבה בתקופה הרלבנטית לבקשת האישור דנן היו כדלקמן:
 

כרטיס נסיעה בודדת

רגיל/מבוגרים

כרטיס נסיעה בודדת

לנער/אזרח ותיק

כרטיסיה

11 נסיעות רגיל/מבוגרים

כרטיסיה

11 נסיעות

נוער/אזרח ותיק

מסלולי ירושלים 5 ש”ח 2.50 ש”ח 50 ₪ 25 ש”ח
בית ג’אלא 231 7 ש”ח 6 ש”ח 70 ש”ח 60 ש”ח

צילומים נכונים של כרטיסי הנסיעה כפי שפורסמו באתר האינטרנט של המשיבה מצורפים כנספח “9” לבקשה זו.

  1. יוקדם ויצוין כבר עתה, כי חרף העובדה כי על גבי הכרטיסים שבהנחה מצוין כי מדובר, כביכול, בכרטיס/כרטיסיה לסטודנטים/קשישים, המשיבה הבהירה למבקש מספר רב של פעמים כי אלו כרטיסים המיועדים אך ורק לסטודנטים עד גיל 18 – הינו נער וילדים – ולא לפרופיל סטודנט של המבקש, ולפיכך לא אפשרה למבקש לרכוש נסיעה בודדת ו/או כרטיסיה בתעריף המוזל של 2.50 ₪ לנסיעה בודדת ו 25 ₪ ל 11 נסיעות בכרטיסיה.
  2. לא זו אף זו. גם ניסיונות של המבקש לעשות שימוש בכרטיסים אלה בד בבד עם הצגת תעודת סטודנט בתוקף כקבוע בחוק כשלו. כך, ביום 25.8.20 רכש המבקש 1 כרטיסיה שמיועדת לסטודנטים/קשישים בעלות של 25 ₪ בעבור 11 נסיעות ממשרד המשיבה במסוף המוסררה (מסוף הנביאים), וזאת לאחר שהמבקש הציג בפני העובד את תעודת הסטודנט שברשותו ולאחר שהוא עמד על כך כי מאחר ומצוין על גבי הכרטיסייה כי היא מיועדת לסטודנטים הוא זכאי לרכושה. ואולם, כאשר המבקש 1 ביקש לעשות בכרטיסיה שימוש ולשלם באמצעותה את מחיר הנסיעה בדרכו למקום עבודתו (ביום 1.9.20 בשעה 8:03), סירב הנהג לאפשר לו לעשות כן, בטענה כי כרטיסיה זו מיועדת אך ורק לתלמידים עד גיל 18 ולאזרחים ותיקים, ולא לסטודנט באוניברסיטה. בידי המבקש לא נותרה ברירה אלא לשלם מחיר מלא בעבור הנסיעה בסך של 5 ₪.
  3. המבקש לא אמר נואש, וכאשר המבקש הגיע לתחנה האחרונה במסוף הנביאים בשעה 8:30 לערך, הוא פנה למשרד המשיבה על מנת לברר את הנושא לעומק. גם שם נאמר למבקש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הכרטיסים/הכרטיסייה מסוג סטודנטים/קשישים מיועדים אך ורק לתלמידים עד גיל 18 או לאזרחים ותיקים, כך שאין כל אפשרות לסטודנט באוניברסיטה לעשות בהם שימוש. נציג המשיבה הוסיף והסביר למבקש כי אכן המשיבה מוכרת גם כרטיסייה המיועדת ל”סטודנטים באוניברסיטה” בעלות של 60 ₪ ל 11 נסיעות (כלומר עלות של 5.45 ₪ לנסיעה בודדת), אך מאחר ורוב נסיעותיו של המבקש הינם בקו בית צפפה 232 (סמוך למקום מגוריו) ובמסלולי ירושלים, כך שעלות נסיעה בודדת בתעריף רגיל היא 5 ₪, אין כל טעם או הגיון לרכוש כרטיסיית “סטודנט באוניברסיטה” אשר לא מקנה את ההנחה הקבועה בחוק לסטודנט, ואף מייקרת את עלות הנסיעה.
  4. בהמשך חילופי הדברים ביקש המבקש להבין מדוע הוא לא יכול לעשות שימוש בכרטיס ה”רב קו” שהונפק כבר עבורו והמגלם את הנחה לה הוא זכאי על פי הדין; ובהעדר אפשרות לעשות שימוש ב”רב קו” בקווי האוטובוסים שמפעילה המשיבה, האם ישנה אפשרות אחרת לרכוש את הסדרי הנסיעה בהנחה לה הוא זכאי על פי הדין. במענה לך מסר לו נציג המשיבה, הואיל ובשלב זה מכונות הכרטיס החכם “רב קו” אינן זמינות ואינן פעילות בקווי האוטובוס שמפעילה המשיבה, לא ניתן לעשות שימוש בכרטיסים אלה לצורך תשלום עבור הנסיעה, ורק לאחר שהמשיבה תתחיל לעבוד עם כרטיסים חכמים אלה, המבקש יוכל לשלם באמצעותם בעבור הנסיעה ולקבל את ההנחה לה הוא זכאי על פי דין. בנוסף, בשלב זה אין אצל המשיבה כל אפשרות לרכוש הסדרי נסיעה בהנחה הקבועה בדין עבור פרופיל זכאות של סטודנט באוניברסיטה (למעט כרטיסיה בעלות של 60 ₪ ל 11 נסיעות שאינה מגלמת את ההנחה לה זכאי המבקש על פי חוק), כמו גם של פרופיל זכאות “נכה”.
  5. כאן המקום לציין, כי גם ביום 28.11.20 בשעה 9:07 ניסו המבקשים, שהיו בדרכם למכללה ברחוב אלזהרה במזרח ירושלים על מנת לרשום את המבקשת 2 ללימודי מזכירה כללית בכירה וניהול משרד, לפנות אל המשיבה ולבקש כי תעמיד לרשותם פלטפורמה כלשהי שתאפשר להם לרכוש את כרטיסי הנסיעה בהנחה לה הם זכאים על פי הדין, מכוח היותם “סטודנט” ו”נכה”, ללא כל הצלחה. גם הפעם הם נאלצו לשלם מחיר נסיעה מלא, חרף היותם זכאים להנחה על פי דין.
  6. ויודגש. עצם העובדה כי המשיבה מוכרת כרטיסיה אחת המוגדרת כרטיסיית “סטודנט באוניברסיטה” בעלות של 60 ₪ ל 11 נסיעות (כלומר עלות של 5.45 ₪ לנסיעה בודדת), וכי לפי המשיבה עצמה זו הכרטיסייה היחידה העונה על פרופיל סטודנט, מחזקת ותומכת בטענת המבקשים כי כרטיסים/כרטיסיה מסוג סטודנטים/קשישים יועדו על ידי המשיבה אך ורק לתלמידים עד גיל 18 ואזרחים ותיקים, ולא ניתן למבקשים, כמו גם ליתר חברי הקבוצה, האפשרות לעשות בהם שימוש בקווי השירות שמפעילה המשיבה באופן שיקנה להם את ההנחה לה הם זכאים על פי חוק.
  7. להשלמת התמונה יצוין, כי למיטב ידיעת המבקשים בחודש יוני 2021 או בסמוך לכך, החלה המשיבה סוף כל סוף לעבוד עם מערכת הכרטיסים החכמים “רב קו” (כאשר ביתר גופי התחבורה הציבורית החלו לעשות שימוש נרחב במערכת זו כבר בשנת 2014). המבקשים אשר כבר הנפיקו לעצמם בעבר כרטיס חכם מסוג “רב קו” הכולל את נתוניהם, לרבות את זכאותם להנחה, ועושים בו שימוש קבוע ונרחב לצורך תשלום הסדרי הנסיעה בתחבורה הציבורית מזה שנים ארוכות, החלו, ממועד הפעלת מערכת הרב קו אצל המשיבה, לעשות בו שימוש גם לצורך תשלום הסדרי הנסיעה בקווי השירות של המשיבה נשוא התובענה דנן.

צילום נכון מתדפיס מיום 30.12.20 מאתר האינטרנט של המשיבה, בו מבהירה המשיבה כי בקרוב היא תתחיל לעבוד עם מערכת הכרטיסים החכמים (RavKav)  מצורף כנספח “10” לבקשה זו.

צילום נכון מתדפיס מיום 3.11.21 מאתר האינטרנט של המשיבה, בו מבהירה המשיבה כי “לאחרונה התחלנו לעבוד עם מערכת הכרטיסים החכמים (RavKav) במזרח ירושלים מצורף כנספח “11” לבקשה זו.

  1. בנסיבות אלה, סבורים המבקשים כי הדרך היעילה, הנכונה והראויה לחיוב המשיבה לפצות את חברי הקבוצה בגין נזקיהם, הינה הגשת הבקשה דנן לאישור התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית.

 

עילות התביעה

    1. כאמור לעיל, תעריפי הנסיעה באוטובוסים מפוקחים על פי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ”ו-1996 (להלן: “חוק הפיקוח“) ובהתאם, נקבעים על ידי שר האוצר ושר התחבורה בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס”ג-2003 (להלן: “צו הפיקוח“).
    2. על מנת להיטיב עם המשתמשים בתחבורה ציבורית ועם השכבות החלשות, נקבע בצו הפיקוח סוגי זכאויות הניתנות לאוכלוסיות שונות בישראל (ילדים ונוער, נכים, סטודנטים, בעלי קצבאות ילדים ואזרחים ותיקים) המקנות הנחות לאוכלוסיות אלה ברכישת כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית.
    3. סעיף 1 לתוספת הראשונה לצו הפיקוח מגדיר “הסדר נסיעה”, כהסדר שמקנה זכויות לנסיעה בקווי שירות באוטובוסים וברכבת מקומית, ובכלל זה כרטיסיה, ערך צבור, כרטיס מנוי, כרטיס הנחה, כרטיס לנסיעה בודדת. סעיף 3 לתוספת ממשיך וקובע כי “בכל מקום בתוספת זו שבו קבועה הנחה, היא תינתן בהסדר נסיעה מסוג ערך צבור או בכרטיסייה”.
    4. סעיף 6 לתוספת הראשונה לצו הפיקוח מגדיר הנחה ייעודית לאוכלוסיית הנכים העושים שימוש בתחבורה הציבורי בזו הלשון:

נכה שבידו תעודת נכה או תעודה אחרת המאשרת את נכותו שנתן המוסד לביטוח לאומי, נכה צה”ל אשר לו תעודת חבר בארגון נכי צה”ל או נכה פעולות איבה אשר לו תעודת חבר בארגון נפגעי פעולות איבה לפי העניין, זכאים להנחה של 33% ממחיר הנסיעה המלא בכל קווי השירות ברכישת הסדר נסיעה מסוג ערך צבור או כרטיסיה“.

  1. סעיף 8 לתוספת הראשונה לצו הפיקוח, מגדיר את ההנחה לו זכאי פרופיל סטודנט וקובע:

סטודנט כהגדרתו בחוק זכויות הסטודנט, התשס”ז-2007, אשר לו תעודת סטודנט כמשמעה בחוק האמור, לרבות תלמיד סיעוד כהגדרתו בתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ”ט 1988, או תלמיד במוסד להכשרת הנדסאים וטכנאים שבפיקוח משרד החינוך, אשר לו תעודה המעידה על כך שתשמש לזיהויו, ועליה שמו, שם בית הספר ותוקפה, יהיה זכאי לאחד מאלה:

  • לרכוש כרטיסי מנוי סמסטריאליים או כרטיסי מנוי שנתיים;
  • לרכוש כרטיס לנסיעה בודדת, בכל קווי השירות, בהנחה של 50% ממחירו, ובלבד שבידיו מנוי שנתי או סמסטריאלי;
  • לרכוש כרטיסייה בכל קווי השירות בהנחה של 50% ממחיר בודדת מוכפל במחיר הנסיעות הנכללות בכרטיסייה ובלבד שיש בידו כרטיס מנוי שנתי או סמסטריאלי;
  • לרכוש כרטיסייה בכל קווי השירות, בהנחה של 33% ממחיר נסיעה בודדת מוכפל במספר הנסיעות הכלולות בכרטיסיה.”
  1. להשלמת התמונה יצוין כי סעיף 25 לצו הפיקוח קובע את מחירי הנסיעה של חברות האוטובוסים בעלי רישיון קו, ובכלל זה את מחירי הנסיעה של המשיבה מכוח הרישיון על קווי שירות האוטובוסים נשוא התובענה דנן.
  2. בבג”ץ 8570/14 “כן לזקן – לקידום זכויות הזקנים נ’ שר התחבורה (נבו, 3.10.17), פס’ 13 (להלן: “בג”ץ כן לזקן“) נפסק, כי על בעל הרישיון להפעלת תחבורה ציבורית מוטלת החובה לאפשר לקבוצת הזכאים לרכוש את הסדרי הנסיעה הנמכרים אצלו בהנחה, להבדיל מאופן הסדרת המכירה בהנחה שזה נשאר נתון לשיקול דעתו:

החובה המוטלת על המשיבים היא, אם כן, לאפשר לאזרחים הוותיקים לרכוש את כל הסדרי הנסיעה הנמכרים, בהנחה; אופן הסדרת המכירה, באופן שיבטיח זיהוי של הרוכש כאזרח ותיק, נתון לשיקול דעת המשיבים – ובכלל זאת האפשרות כי חלק מאופני הנפקת הכרטיס לא יאפשרו מתן הנחה”.

  1. ובפסקה 15:

“אם כן, אפוא, המדינה מחויבת להעניק לאזרח ותיק אפשרות לרכוש את כל הסדרי הנסיעה המוצעים בתחבורה הציבורית בהנחה של 50%. אופן המכירה נתון לשיקול דעתה, בשים לב לצורך לזהות את האזרח הוותיק המעוניין בהנחה. ההחלטה למכור כרטיסים אלו באמצעות שימוש ב’רב-קו’ בלבד אינה מנוגדת, אפוא, לדין – ובלבד שניתן באמצעותו לרכוש את כל הסדרי הנסיעה הנמכרים.”

  1. המשיבה הינה אחת משבע החברות הנכללות בין מפעילי מזרח ירושלים והיא פועלת מכוח הסכמי ההפעלה ומכוח תנאי הרישיון להפעלת הקווים שהיא מפעילה(נספחים “4”-“5” לבקשה זו). סעיף 6.18 להסכם ההפעלה מחייב את מפעיל השירות:

“להנפיק אמצעי כרטוס, ולאפשר כל הסדר נסיעה ובכלל זה המקנה הנחה ולגבות את תעריפי הנסיעה המאושרים לכל קו שירות שניתן לו רישיון קו לגביו והכל בהתאם לקבוע בצו התעריפים“.

  1. בהמשך, קובע סעיף 6.32 להסכם ההפעלה כי:

“מפעיל השירות יעניק לנוסעים הנחות בהתאם לצו התעריפים העדכני ויעביר למשרד דיווח על מכירת הכרטיסים כקבוע בנספח הדיווחים”.

  1. ובהתייחס לנושא התעריפים, מבהיר סעיף 11.2 להסכם ההפעלה כי:

“מפעיל השירות מתחייב ליישם את כל ההנחות לבעלי הזכאויות השונות המצוינות בצו התעריפים“.

  1. להשלמת התמונה יצוין, כי סעיף 1 להסכם ההפעלה, סעיף ההגדרות, קובע כי “מפעיל השירות” הינו כל אחת משבע החברות המפורטות בנספח “ג” להסכם והנכללות ב”מפעילי מזרח ירושלים” ובכללן המשיבה; וכי “צו התעריפים” מוגדר כצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס”ג-2003.
  2. המבקשים יטענו, כי עצם העובדה כי במשך שנים ארוכות עד ממש לאחרונה (חודש יוני 2021 או בסמוך לכך), המשיבה לא העמידה לרשות ציבור הנכים ו/או ציבור הסטודנטים העושים שימוש בקווי האוטובוסים שהיא מפעילה פלטפורמה כלשהי שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין מהווה הפרה של הסכם ההפעלה ותנאי הרישיון להפעלת קווי השירות הנ”ל, ומקימה למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה חוזית בגין הפרת הסכם.
  3. הדברים חמורים במיוחד נוכח העובדה כי המשיבה העמידה לרשות ציבור הילדים עד גיל 18 וציבור האזרחים הוותיקים את האפשרות לקבל את ההנחה לה הם זכאים בדין וזאת בדרך של הנפקת כרטיסיות, אך שללה זכות זאת, באופן תמוה ופסול לחלוטין, מאוכלוסיית הנכים ומאוכלוסיית הסטודנטים, שלא כדין.
  4. ויודגש. הקפדה על תנאי הסכם ההפעלה ועל תנאי הרישיון בתחום התחבורה הציבורית הם אינטרס ציבורי חיוני. השימוש בתחבורה הציבורית נפוץ במיוחד בקרב מי שאינם משופעים באמצעים וידם אינה משגת לנסוע במכונית פרטית. לא בכדי מצא המחוקק לנכון להעניק זכאות להנחות לאוכלוסיות המוחלשות ברכישת הסדרי הנסיעה, ובכלל זה לאוכלוסיית הנכים והסטודנטים. נוסעים אלה תלויים בתחבורה הציבורית והם ראויים להגנת הדין שבעתיים.
  5. המבקשים יוסיפו ויטענו, כי הפרת החובה המוטלת על המשיבה לאפשר לנכים ו/או לסטודנטים לרכוש בהנחה את הסדרי הנסיעה בקווי האוטובוס שהיא מפעילה, מהווה הפרה של הוראות צו הפיקוח. כיוצא בזה, מקום בו המשיבה הפרה באופן בוטה את הוראות צו הפיקוח כמפורט לעיל ולהלן, קמה למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין“), שעניינו הפרת חובה חקוקה:

“(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמן נמנה פלוני.”

  1. בע”א 145/80 ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש, פ”ד לז(1) 113, בעמ’ 139 (1982) עמד בית המשפט העליון על היסודות הדרושים לצורך קיום עוולת הפרת חובה חקוקה שהינם (1) קיום חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אליו נתכוון החיקוק.
  2. המבקשים יטענו, כי כפי שפורט לעיל תנאים אלו מתקיימים בעניינו: (1) על המשיבה הוטלה חובה חוקית מכוח הוראות צו הפיקוח לאפשר לאוכלוסיית הזכאיים לרכוש בהנחה את הסדרי הנסיעה; (2) הוראות אלה נועדו לטובת הניזוקים – המבקשים וחברי הקבוצה; (3) כאמור לעיל, המשיבה הפרה באופן בוטה את חובותיה הנ”ל מקום בו לא העמידה לרשות הזכאים לפי פרופיל נכה והזכאים לפי פרופיל סטודנט פלטפורמה כלשהי שתאפשר להם לממש את ההנחה בהסדרי הנסיעה לה הם זכאים על פי חוק; (4) כתוצאה מההפרה נגרמו למבקשים ולחברי הקבוצה נזקים ממוניים בשל תשלום מלא בעבור הסדרי הנסיעה מבלי שניתנה להם האפשרות לממש את ההנחה לה עם זכאים על פי דין ונזקים בלתי ממוניים (כמפורט בהרחבה להלן) ; (5) אין חולק כי הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אשר אליו נתכוונו החיקוקים, קל וחומר בשים לב כי החיקוקים נועדו לחול במיוחד על המשיבה כמי שמספקת שירותי תחבורה ציבורית.
  3. עוד יטענו המבקשים, כי קמה להם ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין, שכן המשיבה פעלה ברשלנות בדרך שעוסק סביר במעמדה לא היה נוהג בה בנסיבות העניין, מקום בו לא העמידה לרשות המבקשים ומחברי הקבוצה פלטפורמה כלשהי אשר תאפשר להם לרכוש את הסדרי הנסיעה המוצעים על ידה בהנחה לה הם זכאים על פי הדין, קל וחומר לנוכח העובדה כי המשיבה העמידה לרשות אוכלוסיית הילדים עד גיל 18 ולרשות אוכלוסיית האזרחים הוותיקים את האפשרות לרכוש את הסדרי הנסיעה בהנחה באמצעות כרטיסיות ייעודיות.
  4. לא זו אף זו. התנהלות המשיבה נגועה גם בחוסר תום לב ובחוסר סבירות ועולה כדי הפליה לרעה של אוכלוסיית הנכים ושל אוכלוסיית הסטודנטים ביחס לאוכלוסיות אחרות הזכאיות להנחה על פי דין, כגון אוכלוסיית הילדים ואוכלוסיית האזרחים הוותיקים, אשר להם היא אפשרה לרכוש את הסדרי הנסיעה בהנחה באמצעות כרטיסיות ייעודיות. מכאן כי קמה למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה גם מכוח הוראות סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים;
  5. לבסוף יטענו המבקשים, כי התנהגות זו של המשיבה, כמפורט לעיל ולהלן, בגביית סכומים ביתר ושלא כדין מהמבקשים ומחברי הקבוצה, בשל גביית מחיר מלא עבור הסדרי הנסיעה כפועל יוצא מכך שהיא שללה מהם את האפשרות לרכוש את הסדרי הנסיעה בהנחה לה הם זכאים על פי דין, עולה גם כדי עשיית עושר ולא במשפט.
  6. לפיכך, ולאור המקובץ לעיל, יטענו המבקשים, כי אין מנוס מלקבוע כי על המשיבה לפצות את המבקשים וחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה באופן בוטה את חובותיה על פי ההסכמים עמה כמפעילה תחבורה ציבורית, על פי תנאי הרישיון ועל פי הדין וגבתה מהם סכומים ביתר ושלא כדין מקום בו לא העמידה לרשותם את האפשרות לרכוש את הסדרי הנסיעה בקווי השירות המופעלים על ידה בהנחה לה הם זכאים על פי הדין.

 

הנזק האישי שנגרם למבקשים

    1. המבקשים יטענו, כי הנזקים שנגרמו להם, כמו גם לחברי הקבוצה, הינם נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים. הנזקים הממוניים הם דמי הנסיעה העודפים שנגבו מהם בשל כך שהמשיבה לא העמידה לרשותם פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין.
    2. על פי סעיף 6 לתוספת הראשונה לצו הפיקוח, המשיבה מחויבת להעניק הנחה “לנכה” כהגדרתו בצו בשיעור של 33% ממחיר הנסיעה המלא. בדומה לכך, סעיף 8 לתוספת מורה כי סטודנט כהגדרתו שם יהיה זכאי להנחה בשיעור של 50% אם יש בידו מנוי שנתי או סמסטריאלי ולהנחה בשיעור 33% בהעדר מנוי כאמור.
    3. המבקשים מעריכים כי כל אחד מהם נוסע בקווי השירות של המשיבה לפחות פעמיים ביום, 5 פעמים בשבוע. לצורך הפישוט באם שני המבקשים זכאים להנחה בשיעור של 33%, הרי שסכום הנזק הכספי שנגרם למבקשים בשל כך שהמשיבה לא העמידה לרשותם פלטפורמה לקבלת ההנחה לה הם זכאים על פי הדין הינה בסכום של 1,716 ₪ לשנה עבור שניהם (858 ₪ לכל אחד מהם) לפי החישוב הבא:

1,716 ש”ח=52 שבועות בשנה ×2 מבקשים×5 ימים בשבוע×2 נסיעות ביום×33% הנחה×5 ש”ח

  1. המבקש 1 הינו סטודנט החל משנת 2014. מכאן, ובשים לב כי בחודש יוני 2021 או בסמוך לכך החלה המשיבה לעבור עם מערכת הכרטיסים החכמים רב קו, עבור 6.5 השנים האחרונות נזקו האישי הממוני של המבקש 1 מוערך בסך של 5,577 ₪ [1,716 ₪ = 6.5 שנים × 858 ₪].
  2. אשר למבקשת 2, במהלך כל תקופת התובענה דנן היא נכה כהגדרה בצו הפיקוח וזכאית להנחה הקבועה בחוק. בנוסף, בהנחה כי בחודש יוני 2021 החלה המשיבה לעבוד עם מערכת הכרטיסים החכמים רב קו, יוצא כי נזקה האישי הממוני של המבקשת 2 מוערך בסך של 5,577 ₪ [5577 ש”ח = 6.5 שנים × 858 ₪].
  3. כיוצא בזה נזקם הממוני האישי של המבקש 1 ושל המבקשת 2 מוערך בסכום כולל של 11,154 ₪.
  4. בנוסף, התנהלות המשיבה הסבה למבקשים, כמו גם לחברי הקבוצה, עוגמת נפש רב, והציפה רגשות של כעס, תסכול ואף השפלה, מקום בו המשיבה בחרה שלא להעמיד לרשותם את האפשרות לקבל את ההנחה לה הם זכאים על פי דין, קל וחומר בשים לב לכך כי המבקשים וחברי הקבוצה נמנים על האוכלוסייה המוחלשת בחברה אשר צורכת תחבורה ציבורית באופן קבוע ומתמשך לאורך שנים וכאשר אין לה כל אפשרות מעשית אחרת.
  5. המבקשים מעריכים את הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם ולחברי הקבוצה באופן זהיר ושמרני בסך של 1000 ₪ בלבד לכל אחד מהם, ובסך הכל בסך של 2000 ₪.
  6. מכאן שסך נזקיו של המבקש 1 הינם בסך של 6,577 ₪, סך נזקיה של המבקשת 2 הינה בסך של 6,577₪, ובסך הכל נזקם של המבקשים מוערך בסך כולל של 13,154 ₪.

 

התובענה דנן מקיימת את התנאים לאישורה הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות

.1     התובענה דנן באה בגדרו של פרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות

  1. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית”.
  2. ס’ 1 לתוספת השניה לחוק קובע, כי תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, היא:

“תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינוי לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו “.

  1. עוסק” מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ”א-1981, כדלקמן: ” מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן”.
  2. כאמור לעיל, המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית במטרופולין ירושלים ומפעילה את קווי השירות בית ג’אלה (קו 231), בית צפפה (קו 232) ובית לחם (קו 234). מכאן שהמשיבה הינה עוסק כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן.
  3. כמו כן, אין חולק כי המבקשים הינה לקוחותיה של המשיבה אשר עשו שימוש בקווי האוטובוסים שמפעילה המשיבה ושילמו למשיבה בעד שירותי הנסיעה.
  4. כיוצא בזה, הבקשה דנן הינה תביעה כנגד עוסק בקשר לעניין שבינו לבין לקוחותיו ולכן הינה תביעה אשר ניתן להגיש בה בקשה לאישור תביעה ייצוגית לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות.

 

.2     קיומה של עילת תביעה אישית

  1. סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)…” רשאי לתבוע, באישור בית המשפט, בתובענה ייצוגית, “בשם אותה קבוצה”. בנוסף, סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שכאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקשים יראה כי לכאורה נגרם לו נזק.
  2. כבר נפסק, כי על המבקש להגיש תובענה ייצוגית נדרש להוכיח את עילת תביעתו באופן לכאורי, וכי בשלב האישור התובענה די בכך שהתובע יראה לכאורה , לעניין הנזק, את נזקו הוא (רע”א 8268/96 שמש נ’ רייכרט, פ”ד נה(5) 276, פסקה 11 (2001) (להלן: “עניין רייכרט“)).
  3. המבקשים יטענו, כי מן האמור לעיל עולה כי בידיהם עילת תביעה מבוססת לכאורה, שטובים סיכוייה להתקבל, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה ברגל גסה את חובותיה על פי הסכם ההפעלה, על פי תנאי הרישיון ועל פי הדין, וזאת, בין היתר, בשל כך שהמשיבה לא העמידה לרשותם פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין, וכפועל יוצא מכך גבתה מהם סכומים עודפים ביתר ושלא כדין בעבור דמי הנסיעה.
  4. בנסיבות אלה, יטענו המבקשים, כי קמה להם עילת תביעה אישית בת קיימא בעניין נשוא התובענה הייצוגית כנגד המשיבה, הכל כמפורט בפרק ד’ לעיל.
  5. המבקשים יוסיפו ויטענו, כי כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה את חובותיה כמפורט לעיל נגרמו להם ולחברי הקבוצה נזקים ממוניים ובלתי ממוניים, כאשר סך נזקיהם של המבקשים מסתכם בסכום של 13,154 ₪, הכל כמפורט בפרק ה’ לעיל.
  6. ודוק. כאמור לעיל, בשלב זה של בקשת האישור די בכך כי המבקשים יראו את הנזק הלכאורי אשר נגרם להם. אין ספק כי המבקשים עמדו בדרישה זו.
  7. מכאן שהמבקשים הוכיחו את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 4(א)(1) ו- 4(ב)(1) לחוק.

 

.3     התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה

  1. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי על המבקשים להראות, כי “התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה”.
  2. כלל זה, הנוגע להומוגניות של הקבוצה התובעת מרוכך בסעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע:

(א) אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה;…

(ב)             …

(ג)              בית המשפט רשאי להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה;….

  1. הלכה פסוקה היא, כי “אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות. אם יש לאחד מהקבוצה עניין שהוא מיוחד לו – כגון נזק מיוחד – ניתן לבררו בשלב האינדיווידואלי, אשר יבוא לאחר סיום השלב הקבוצתי, ולאחר שנקבעה בו שאלת האחריות של הנתבעים” (דברי הנשיא (כתוארו אז א’ ברק ברע”א 4556/94 טצת נ’ זילברשץ ואח’, פ”ד מט(5) 774, עמ’ 788 (1996)). ובלשונה של כבוד השופטת ט’ שטרסברג כהן בעניין רייכרט, פס’ 15:

“אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ גישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת“.

  1. בעניינו, השאלות נשוא התובענה הייצוגית שאישורה מבוקש הינן, בין היתר –
    • האם קיימת זכאות להנחה בהסדרי נסיעה בתחבורה ציבורית בקווי השירות שמפעילה המשיבה או מי מהחברות שהן איגוד שלה לפי פרופיל “נכה” ו/או לפי פרופיל “סטודנט”?
    • מהם התנאים המקימים זכאות להנחת “נכה” בהסדרי הנסיעה בתחבורה ציבורית שמפעילה המשיבה?
    • מהם התנאים המקימים זכאות להנחת “סטודנט” בהסדרי הנסיעה בתחבורה ציבורית שמפעילה המשיבה?
    • האם המשיבה העמידה לרשות חברי הקבוצה הנמנים על פרופיל “נכה” פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי דין?
    • האם המשיבה העמידה לרשות חברי הקבוצה הנמנים על פרופיל “סטודנט” פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי דין?
    • האם המשיבה הפרה חובותיה מקום בו לא אפשרה ללקוחותיה הנמנים על אוכלוסיית “הנכים” כהגדרתם בצו הפיקוח, או ללקוחותיה הנמנים על אוכלוסיית “הסטודנטים” כהגדרתם בצו הפיקוח, את האפשרות לרכוש את הסדרי הנסיעה בהנחה לפי השיעור לה הם זכאים לפי הדין?
    • האם המשיבה גבתה מהמבקשים ומחברי הקבוצה סכומים עודפים שלא כדין בשל כך שלא אפשרה להם לקבל את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין?
    • מהם שיעורי ההנחה לה זכאים “נכה” ו/או “סטודנט” בהסדרי הנסיעה בתחבורה הציבורית שמפעילה המשיבה?
    • מה סכום הפיצוי לו זכאיים המבקשים וחברי הקבוצה בגין הפרת חובותיה של המשיבה על פי ההסכם והדין ?
    • בנוסף, לחברי הקבוצה עילות משפטיות זהות כלפי המשיבה, כמפורט בפרק ד’ לעיל.
  2. שאלות אלה הינן שאלות מהותית של עובדה ומשפט המשותפות למבקשים ולכל חברי הקבוצה המיוצגת, ועל כן העילות שפורטו בבקשה זו כנגד המשיבה הינן משותפות וזהות לכלל חברי הקבוצה.
  3. בנסיבות אלה, ברור, כי התובענה דנן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.
  4. נוכח האמור לעיל עולה בבירור, כי המבקשים הצליחו גם להראות כי התובענה הייצוגית דנן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.

 

.4     יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות דלעיל תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה

  1. כאמור לעיל, סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות דורש גם כי בית המשפט ישתכנע כי “יש אפשרות סבירה” שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
  2. המבקשים יטענו, כי תנאי זה מתקיים בענייננו, וזאת הן לנוכח העבודה כי המבקשים הצליחו לשכנע במידת הסבירות הראויה שיש להם עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, וזאת הן במישור הטעוני והן במישור הראייתי (ולשם כך מצורף תצהירים על נספחיהם), והן לנוכח העובדה כי המבקשים הצליחו לכאורה להוכיח גם את התנאי בדבר קיומה של עילת תביעה משותפת לכלל חברי הקבוצה.
  3. בנסיבות אלה, ברור, כי טובים סיכוייה של התביעה להתקבל.

 

.5     התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין

  1. סעיף 8(א)(2) ממשיך וקובע, כי על המבקשים להראות, בין היתר, כי “התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין”.
  2. כבוד הנשיאה ד’ בייניש ברע”א 345/03 רייכרט נ’ יורשי המנוח משה שמש ז”ל (נבו, מיום 7.6.07), פסקה 9 (2007), קבעה כדקלמן:

“…התובענה הייצוגית נועדה לשרת את אינטרס הפרט על-ידי מתן תרופה לנזקו. היא נועדה להקנות סעד לחברי הקבוצה התובעת. הפיצוי הכספי נועד, בין השאר, למנוע התעשרות בלתי מוצדקת של גופים כלכליים גדולים על חשבון היחידים, שאלמלא מכשיר התובענה הייצוגית אינם טורחים לתבוע את זכויותיהם. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלי התובענה הייצוגית נועד בראש וראשונה לאותם מקרים בהם הנזק שנגרם לפרט אינו מצדיק מבחינה כלכלית פנייה לבית המשפט בהליך אינדיבידואלי לשם קבלת סעד (י’ גרוס, חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 256; להלן – גרוס). מדובר לרוב במצב שבו נזקו של כל תובע יחיד קטן יחסית, ולכן ככלל לא הייתה כדאיות בהגשת תביעה אינדיבידואלית, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. במצבים אלה, מנקודת מבטו של התובע היחיד המיוצג בהליך, הסעד אינו משמעותי בהכרח. במצב דברים זה, משקלו של אינטרס הפרט בפיצוי על נזקו עשוי להיות נמוך בהשוואה למשקלו של אינטרס זה בתביעות אינדיבידואליות. מרכז הכובד הוא באינטרס הציבורי, החותר להרתיע גופים כלכליים מפני הפרת החוק והמבקשים לקדם אכיפתן של נורמות התנהגות ראויות.

לבסוף, התובענה הייצוגית מבקשיםת לקדם יעילות והוגנות בהתדיינות המשפטית. היעילות מושגת בכך שהמחלוקת מוכרעת בהליך אחד. בכך יש חסכון במשאבים הן של בית המשפט והן של הצדדים. נמנע גם חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט בתביעות אישיות דומות. ההוגנות מושגת, בין היתר, בהשוואת יחסי הכוחות בין המתדיינים. שכן תובענה ייצוגית בניירות ערך נועדה להתגבר על הנחיתות של המשקיעים מן הציבור, ביחס לתאגידים העומדים מולם.”

  1. בהקשר זה לא למותר להפנות גם אל ספרם של גיל לוטן ואייל רז תובענות ייצוגיות, הוצאת תמר, תשנ”ו, עמ’ 30:

“מקרה ראשון בו קיים צורך בהליך ייצוגי הוא, כאשר הנסיבות הופכות הליך דיוני זה להליך היחיד למעשה אשר יאפשר לצדדים המעורבים להביא את עניינם להתדיינות משפטית. הכוונה היא למצבים בהם נגרם נזק קטן מבחינה כלכלית לכל אחד מחברי קבוצה גדולה של אנשים, בנסיבות המעוררות שאלות משותפות לכולם“.

  1. במקרה דנן, אין ספק כי עסקינן בקבוצה גדולה של חברים, אשר סביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יגלו את קיומה של ההפרה וגם אם יגלו זאת, הרי שהנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה הוא קטן באופן יחסי, כך שסביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יטרחו להגיש לבית המשפט הליך אינדיבידואלי לשם קבלת הסעד, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך, קל וחומר כאשר עסקינן בפלח אוכלוסייה חלש ופגיע בחברה – נכים וסטודנטים. משכך, ברי כי מדובר במקרה מובהק וקיצוני המתאים מעצם טיבו לניהול במסגרת של תובענה ייצוגית.
  2. לא זו אף זו, המשיבה הינה גוף גדול חזק ומרתיע ויש להניח כי לרוב חברי הקבוצה אין את היכולת ו/או התושיה ו/או האמצעים על מנת להתמודד עם המשיבה באופן אישי וישיר. התובענה הייצוגית נועדה להתגבר על הנחיתות בה מצויים ציבור הלקוחות, קל וחומר כשעסקינן בנכים וסטודנטים, ולהשוות את יחסי הכוחות בין המתדיינים. לכן, גם מטעם זה, קיימת הצדקה לאשר להגיש את התובענה הייצוגית דנן.
  3. זאת ועוד, המשיבה פועלת בדרך שבה היא פועלת מבלי שהיא חוששת לתוצאות אופן התנהלותה. אה הראיה גם לאחר שהמבקשים פנו אליה מספר פעמים על מנת שתעמיד לרשותם פלטפורמה כלשהי אשר תאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים מכוח הדין, לפי פרופיל זכאות “נכה” או “סטודנט”, המשיבה התעלמה כליל מפנייתם, והודיעה כי עליהם להמתין שנים ארוכות עד שהיא תתחיל לעבוד עם מערכת הכרטיסים החכמים “רב קו”. התובענה הייצוגית הינה בדיוק הכלי המתאים על מנת להחזיר את המשיבה לדרך פעולה חוקית ולאלצה לפצות את לקוחותיה בגין הפרת חובתיה ולפעול עפ”י הסעדים המפורטים להלן. בנסיבות אלה גם האינטרס הציבורי מחייב את אישור התובענה הייצוגית, קל וחומר כשעסקינן בפלח אוכלוסייה חלש העושה שימוש בשירותי תחבורה ציבורית באופן נרחב ויום יומי – נכים וסטודנטים.
  4. לכך יוסף, כי במקרה דנן כבר על פני הדברים ברור (וכמפורט בהרחבה להלן), כי מדובר במספר רב מאד של תובעים. ניהול מאות ואפילו אלפי תביעות אישיות יגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ואף עשוי לפגוע באחידות השיפוטית. גם מטעמים אלה קיימת הצדקה לאשר את הגשת התובענה הייצוגית דנן.
  5. ובלשונו של כבוד השופט נ’ ישעיה בת”א (ת”א) 2036/01 מנלה אברהם נ’ מפעל הפיס (נבו, 17.11.02), פס’ 7(ג) (להלן: “עניין מנלה“):

לאור גודלה הרב מאד של קבוצת הצרכנים – רוכשי כרטיסי חיש גד – יהא זה אך יעיל והוגן לאפשר ניהול התדיינות אחת בין מפעל הפיס לבין כל רוכשי הכרטיסים, שאם לא כן יאלצו עשרות אלפי רוכשי כרטיסים ואולי אף יותר, המבקשיםים להגיש תובענות נפרדות נגד מפעל הפיס, לנהל משפטים רביים בבתי משפט שונים ברחבי הארץ כאשר השאלה המשפטית והעובדתית שתתעורר בכל התביעות תהיה זהה.

ההגינות כלפי כל הצדדים, לרבות מפעל הפיס, ואף היעילות, מחייבים ואף מצדיקים, במקרה כזה, לאפשר את בירור כל עשרות אלפי התביעות האישיות הצפויות תחת מטריה, או קורת גג אחת של תובענה ייצוגית ובכל יחסכו הן מהתובעים הפוטנציאליים והן ממפעל הפיס, שיאלץ לשלוח נציגים רבים מאד מטעמו על מנת להתגונן מפני עשרות אלפי תביעות שיוגשו נגדו, זמן יקר וטרחה מיותרת.

זאת ועוד: שיקולי היעילות והמדיניות המשפטית מצדיקים ניהול תביעה מעין זו כייצוגית, גם על מנת להימנע מהחלטות או פסקי דין סותרים של בתי המשפט השונים ועל מנת לחסוך מזמנם היקר.

במקרה שבפניי מתקיימים איפוא, התנאי שדרש המחוקק בסעיף 35(ב)(3) לשם אישור התביעה כייצוגית.”

  1. אשר על כן, התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעניין העומד בבסיסה של הבקשה ושל התובענה נשוא ההליך דנן.

 

6     גודלה והגדרתה של הקבוצה

  1. כאמור לעיל, הקבוצה המיוצגת בשמה מוגשת התובענה היא:

“כלל לקוחות המשיבה במשך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה, אשר נסעו בקווי האוטובוס שהפעילה המשיבה ו/או שהפעילו מי מחברות האוטובוסים שהמשיבה מהווה איגוד שלהן (חברת האוטובוסים בית לחם ו/או חברת האוטובוסים בית ג’אלה ו/ או חברת האוטובוסים בית צפפה), ואשר שילמו מחיר מלא בעבור הסדרי הנסיעה, חרף העובדה כי הם עמדו בתנאי הזכאות הקבועים בצו הפיקוח לקבלת הנחה בתחבורה הציבורית מכוח היותם נכה ו/או סטודנט, וזאת בשל כך שהמשיבה לא העמידה לרשותם פלטפורמה שתאפשר להם לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי הדין.”

  1. כבר נפסק, כי בשלב זה של הדיון בבקשת האישור אין כל צורך להראות את גודלה המדויק של הקבוצה, אלא רק להראות שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט הנכבד בעניין מנלה, פס’ 7(ב):

“אין ספק, והמשיבה אינו חולק על כך, כי קבוצת הצרכנים הפוטנציאלית אשר אותה ייצג המבקשים, אם וכאשר, תאושר תביעתו כתובענה ייצוגית, היא גדולה למדי. מדובר במספר רב מאד של רוכשי כרטיסי “חיש גד” (עשרות אלפים בכל רחבי הארץ ואולי אף יותר). עילות התביעה המקימות למבקשים זכות תביעה נגד מפעל הפיס, זהות לעילות תביעה העומדות לשאר רוכשי כרטיסים אלה מהמשיבה. על כן קיימת הצדקה לאפשר את ניהול תביעת המבקשים כתובענה ייצוגית, בשמם של כל רוכשי הכרטיסים. די בכך שבית המשפט ישתכנע כי מדובר בקבוצה גדולה למדי של תובעים. אין צורך, בשלב זה לפחות, בזיהויים או באיתורם על מנת לאפשר הגשת תביעה בשמם.”

  1. וראו גם בבש”א (ת”א) 57254/99 סבו תמר נ’ רשות שדות התעופה בישראל, (נבו, 30.7.02), עמ’ 11 לתדפיס (2002):

“לכאורה גודל הקבוצה מצדיק את אישור התביעה הייצוגית. המשיבהות טוענות כי המבקשיםת לא הוכיחה את גודל הקבוצה ועל כן לא עמדה בתנאי המקדים. ברם, בשלב הבדיקה המקדמית לא חלה חובה על המבקשיםת להגדיר במדויק את גודל הקבוצה וחבריה, מה עוד שהנתונים המדויקים בענין זה, נמצאים ברשות המשיבהות אשר סרבו לגלותם עד כה.”

  1. המבקשים יטענו, כי בעניינו אין צל של ספק כי קיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה. די כבר בנסיבות המקרה דנן, כמו גם בעדויות והראיות, על מנת להעיד כי עסקינן בהפרה רחבת היקף המונה אלפי לקוחות.
  2. מידע מבוסס לגבי מספר הלקוחות אשר נפגעו כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה את התחייבויותיה כלפיהם על פי ההסכם ו/או הדין, מקום בו היא לא העמידה פלטפורמה כלשהי אשר תאפשר לחברי הקבוצה לממש את ההנחה לה הם זכאים על פי החוק לפי פרופיל זכאות “נכה” ו/או “סטודנט”, מצוי בידי המשיבה עצמה, והמבקשים שומרים לעצמם את הזכות לתקן בקשה זו, כמו גם את כתב התביעה, ולערוך תחשיב מחודש לאחר שהמשיבה תחשוף את הנתונים המצויים בידה במסגרת בירור הבקשה דנן.
  3. יחד עם זאת, עד לגילוי מלוא המידע על ידי המשיבה כפי שמתבקש להלן, ולמען הזהירות המופלגת, המבקשים ינסו לאמוד נתונים אלה ולהעריך את גודלה של הקבוצה והיקף התביעה הקבוצתית.
  4. על פי דו”ח “מפעילי התחבורה הציבורית” לשנת 2018, המפורסם באתר משרד התחבורה, מספר הנוסעים בקווי השירות במזרח ירושלים הם 6,639,0000 מיליון נוסעים בשנה.

צילום נכון של דו”ח מפעילי התחבורה הציבורית לשנת 2018 מצורף כנספח “12” לבקשה זו.

  1. מדו”ח “מפעילי התחבורה הציבורית” לשנת 2018 (נספח “12” לבקשה זו) עולה גם, כי כל נוסע במזרח ירושלים נסע 327 נסיעות בממוצע בשנה (327.7 = 20,259 נסיעות בקווי שירות : 6,639,000 נוסעים), כלומר כ 6.3 נסיעות בשבוע (6.3 = 52 שבועות : 327.7 נסיעות בשנה).
  2. עפ”י הסקר החברתי של הלמ”ס 2019, שיעורם של האנשים עם מוגבלות בישראל הוא 17%, כאשר שיעור האנשים עם מוגבלות בגילאי 64-18 הינו בשיעור של 50% מסך כל המוגבלים בישראל. מכאן עולה ש 8.5% מסך האנשים באוכלוסייה הם אנשים עם מוגבלות בגילאי 64-18.

צילום נכון של העמודים הרלבנטיים ממסך שכותרתו “אנשים עם מוגבלות בישראל 2020 – נתונים סטטיסטים מובחרים” מצורף כנספח “13” לבקשה זו.

  1. מכאן ניתן ללמוד, כי מתוך 6,639 מיליון נוסעים/נסיעות בשנה העושים שימוש בתחבורה הציבורית במזרח ירושלים, 564,315 נוסעים בשנה/נסיעות בשנה הינם של בעלי מוגבלות הזכאים להנחת “נכה” בהתאם לצו הפיקוח.
  2. המשיבה הינה אחת מתוך שבע החברות המפעילות את התחבורה הציבורית בירושלים. מכאן, שהמבקשים יעריכו, לצורכי בקשה זו בלבד, באופן זהיר ושמרני ביותר, כי 80,616 נסיעות בשנה בקווי השירות שמפעילה המשיבה, עונים לפרופיל זכאות של “נכה“.
  3. כיוצא בזה, המבקשים יעריכו כי נזקם הממוני של חברי הקבוצה הזכאים להנחת נכה בקווי השירות של המשיבה הוא: 864,606.6 ₪ לפי החישוב הבא:

864,606.6 ש”ח =80,616 נסיעות של זכאים להנחת נכה בשנה×6.5 שנים ×33% הנחה×5 ש”ח

  1. אשר לנזק הבלתי ממוני, התנהלות המשיבה הסבה למבקשים, כמו גם לחברי הקבוצה, עוגמת נפש רב, והציפה רגשות של כעס, תסכול ואף השפלה, מקום בו המשיבה בחרה שלא להעמיד לרשותם את האפשרות לקבל את ההנחה לה הם זכאים על פי דין, קל וחומר בשים לב לכך כי המבקשים וחברי הקבוצה נמנים על האוכלוסייה המוחלשת בחברה אשר צורכת תחבורה ציבורית באופן קבוע ומתמשך לאורך שנים וכאשר אין לה כל אפשרות מעשית אחרת. המבקשים יעריכו נזק זה, באופן שמרי וזהיר ביותר, בסך של 1000 ₪ בלבד לכל אחד מחברי הקבוצה.
  2. מכאן, ובשים לב בשים לב לנתונים לפיהם כל נוסע במזרח ירושלים נסע 327 נסיעות בשנה (כמפורט לעיל), , הרי שמדובר בקבוצה של כ 247 נוסעים, כך שנזקם הבלתי ממוני של חברי הקבוצה העונים לפרופיל זכאות נכה הוא בסך של 247,000 ₪ .
  3. כיוצא בזה, נזקם הממוני והבלתי ממוני של חברי הקבוצה העונים של פרופיל זכאות “נכה” יוערך על ידי המבקשים לצורכי בקשה זו בסך של 1,111,606.6 ₪.
  4. אשר לסטודנטים, עפ”י דו”ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, “השכלה גבוהה בישראל – נתונים נבחרים לשנת הלימודים תש”ף” מיום 18.10.20, בשנת 2019/2020 מתוך 278.5 אלף סטודנטים שלמדו באוניברסיטאות, במכללות האקדמאיות ובמכללות האקדמאיות לחינוך, 17.9% היו ערבים, כלומר 49,851.5 סטודנטים ערביים.

צילום נכון של דו”ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, “השכלה גבוהה בישראל – נתונים נבחרים לשנת הלימודים תש”ף” מיום 18.10.20, מצורף כנספח “14” לבקשה זו.

  1. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ערביי ישראל מהווים כ־1,623,000 בני אדם, או 20.6% מכלל אוכלוסיית ישראל, כאשר כ- 250,000 מתגוררים במזרח ירושלים. מכאן שאחוז ערביי ישראל המתגוררים במזרח ירושלים הוא  4% מכלל ערביי ישראל.
  2. מנתונים אלה עולה, כי במזרח ירושלים מתגוררים כ 7,680 סטודנטים בשנה (7,680 = 15.4% × 49,851.5 סטודנטים) הזכאים להנחת “סטודנט” בתחבורה הציבורית לפי צו הפיקוח.
  3. כאמור לעיל, המשיבה הינה אחת מתוך שבע החברות המפעילות את התחבורה הציבורית בירושלים. מכאן, שהמבקשים יעריכו, לצורכי בקשה זו בלבד, באופן זהיר ושמרני ביותר, כי כ 1,097 מהסטודנטים עשו מידי שנה שימוש בתחבורה הציבורית שמפעילה המשיבה.
  4. כיוצא בזה, המבקשים יעריכו לצורכי בקשה זו בלבד, באופן זהיר ושמרני ביותר, כי בשים לב לנתונים לפיהם כל נוסע במזרח ירושלים נסע 327 נסיעות בשנה (כמפורט לעיל), וכי רק 1,097 מהסטודנטים עשו שימוש מידי שנה בתחבורה הציבורית שמפעילה המשיבה, נזקם הממוני של חברי הקבוצה הזכאים להנחת סטודנט בקווי השירות של המשיבה הוא: 3,847,261 ש”ח לפי החישוב הבא:

3,847,261 ש”ח =6.5 שנים × 1,097 סטודנטים בשנה×327 נסיעות בשנה×33% הנחה×5 ש”ח

  1. בנוסף, התנהלות המשיבה הסבה למבקשים, כמו גם לחברי הקבוצה, עוגמת נפש רב, והציפה רגשות של כעס, תסכול ואף השפלה, מקום בו המשיבה בחרה שלא להעמיד לרשותם את האפשרות לקבל את ההנחה לה הם זכאים על פי דין, קל וחומר בשים לב לכך כי המבקשים וחברי הקבוצה נמנים על האוכלוסייה המוחלשת בחברה אשר צורכת תחבורה ציבורית באופן קבוע ומתמשך לאורך שנים וכאשר אין לה כל אפשרות מעשית אחרת. המבקשים יעריכו נזק זה, באופן שמרי וזהיר ביותר, בסך של  1,000 ₪ בלבד לכל אחד מחברי הקבוצה. מכאן, שנזקם הבלתי ממוני של חברי הקבוצה העונים לפרופיל זכאות נכה הוא בסך של 1,097,000 ₪.
  2. הנה כי כן, שנזקם הממוני והבלתי ממוני של חברי הקבוצה העונים של פרופיל זכאות “סטודנט” יוערך על ידי המבקשים לצורכי בקשה זו בסך של 4,944,261 ₪.
  3. תוצאת הדברים היא, כי נזקם הממוני והבלתי ממוני הכולל של חברי הקבוצה הזכאים להנחת “נכה” על פי צו הפיקוח (1,111,606.6 ₪) ושל חברי הקבוצה הזכאים להנחת “סטודנט” בתחבורה הציבורית בהתאם להוראות צו הפיקוח (4,944,261 ₪) מוערך בסכום כולל מצרפי בסך של 6,055,868 ₪.
  4. מכאן שסך הנזק המצרפי לחברי הקבוצה מוערך על ידי המבקשים בסכום כולל של 6,055,868 ₪.
  5. ויודגש, המבקשים שומרים על זכותם לתקן את האומדן בקשר לגודלה של הקבוצה ואת סכום התביעה האישי והמצרפי על פי הנתונים אשר יתקבלו מהמשיבה.
  6. לפני סיום יצויין גם, כי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, מורה כדלקמן:

“מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין.”

  1. המבקשים יטענו, כי אם וככל שבית המשפט הנכבד יקבע, כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, וזאת בין מן הטעם של קושי באיתור וזיהוי חברי הקבוצה ובין מן הטעם של קושי בקביעת שיעור הנזק המדויק, הרי שבית המשפט הנכבד יכול לפסוק סעד לטובת הקבוצה.

 

7     קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתו”ל

  1. סעיף 8(א)(3) קובע כי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת”; סעיף 8(א)(4) ממשיך וקובע וכי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינים של כלל הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב”.
  2. מבחינת התובע המייצג, תנאי זה נבחן בראש ובראשונה בכך שיש לו אינטרס אמיתי ועניין ממשי בתביעה והבנה מסוימת בתביעה אותה הוא מבקשים להוביל (עניין רייכרט). בענייננו, המבקשים ניזוקו כספית בשל מעשיה ו/או מחדליה של המשיבה. בנסיבות אלה, ברור, כי יש למבקשים אינטרס אמיתי בתביעה ובתוצאותיה והם מעוניינים בפיצוי בגין נזקיהם.
  3. זאת ועוד, המבקשים מאמינים מאד בצדקת התובענה ובהכרח הציבורי לתקן את דרכי התנהלותה של המשיבה, והם פעלו ויפעלו במידת המרץ הראויה ויקדישו את כל המשאבים הנדרשים לניהולה של התובענה ולזכייה בה.
  4. בנוסף, למבקשים אין כל ניגוד אינטרסים עם מי מחברי קבוצת התובעים. בין המבקשים לבין כל חברי הקבוצה קיימת זהות אינטרסים של קבלת פיצוי בגין נזקיהם.
  5. אשר לתנאי תום הלב יטענו המבקשים, כי עסקינן בתביעה סבירה והגונה אשר הוגשה על ידם רק לאחר שכל ניסיונותיהם של המבקשים לקבל את האפשרות לרכוש את הסדרי הנסיעה שמפעילה המשיבה בהנחה לה הם זכאים על פי דין, כשלו. בנסיבות אלה, ברור, כי גם תנאי תום הלב מתקיים ביתר שאת בנסיבות המקרה דנן.
  6. אשר לבאת כוחה של המבקשים והתובעים הייצוגים, לח”מ ניסיון עשיר ומצטבר בייצוג צדדים בעשרות תובענות ייצוגיות, כמו גם ניהול תביעות אזרחיות ומסחריות מורכבות ורחבות היקף ואף תביעות גדולות מרכזיות ומשמעותיות כנגד גופים גדולים. משכך, אין להטיל ספק בכך שהח”מ תייצג את עניינים של חברי הקבוצה באופן ראוי והולם ובתום לב.
  7. אשר על כן, המבקשים, כמו גם באת כוחם, הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי ייצגו בדרך הולמת ובתום לב את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה.

 

.8     לסיכום פרק זה

  1. נוכח האמור לעיל עולה בבירור, כי המבקשים הוכיחו, לפחות במידת ההוכחה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, כי מתקיימים כל התנאים לאישורה של התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית.

 

הסעדים המבוקשים

    1. בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת כדלקמן:
      • הנתונים שבידי המבקשים אינם מאפשרים להם לדעת מה גודלה של הקבוצה ושיעור הנזק שנגרם לה. אשר על כן, ביהמ”ש הנכבד מתבקש:
        • ליתן צו המורה למשיבה להשיב על שאלונים ו/או לגלות בפני המבקשים את כל המסמכים ו/או החשבונות ו/או כל מידע מכל סוג ומין שהוא שיש בידה להשלים את הנתונים החסרים.
        • להתיר למבקשים לתקן את כתב התובענה הייצוגית באופן של עדכון הנתונים המספרים והסכומים המתאימים כפי שיגולו ע”י המשיבה עפ”י הוראות ביהמ”ש.
      • לפסוק לטובת חברי הקבוצה פיצוי כולל בסך של 6,055,868 ₪ (או כל סכום אחר אותו ימצא בית המשפט הנכבד לנכון לפסוק בנסיבות העניין) מכוח סמכותו לפי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.
      • לחילופין ו/או במצטבר ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה כפי שיימצא בית המשפט הנכבד לנכון לעשות זאת בנסיבות העניין.
      • גמול למבקשים: בית המשפט הנכבד מתבקש לחייב את המשיבה לשלם למבקשים, אשר יזמו את הגשת התביעה הייצוגית וטרחו בהכנתה, גמול הולם וראוי בשיעור המרבי האפשרי וזאת בהתאם לשיקולים המוזכרים בסעיף 22 לחוק ובפסיקה, לרבות התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, שווי ההטבה לה זכו חברי הקבוצה, מורכבות ההליך, הטרחה שטרחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת התובענה וניהולה, מידת החשיבות הציבורית וכיו”ב.
      • תשלום שכר טרחה לבאת הכוח: בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק שכר טרחה הולם וראוי בשיעור המקסימאלי האפשרי, ובצירוף מע”מ כדין, לבאת כוחם של המבקשים וזאת בהתאם לשיקולים המוזכרים בסעיף 23 לחוק ובפסיקה, לרבות התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, שווי ההטבה לה זכו חברי הקבוצה, מורכבות ההליך, רמת השקידה והטרחה שטרחה באת הכוח, הסיכון שנטלה על עצמה בהגשת התובענה וניהולה, מידת החשיבות הציבורית וכיו”ב.
      • לחייב את המשיבה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ כדין.

 

סוף דבר

    1. לאור הנימוקים המפורטים בבקשה זו, מתבקש בית המשפט הנכבד לאשר ולהכיר בתובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית בהתאם לפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ולהורות כמבוקש ברישא.
    2. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בבקשה ובתובענה דנן מכוח הוראת סעיף 5ב(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תקנות 3(א)(2), 3(א)(3) ו- 3(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד 1984, וכן לנוכח פסק דינו של כבוד השופט פרופ’ גרוסקופף בת”צ 57574-12-13 כהן נ’ סינרון מדיקל בע”מ ואח’ (פורסם בנבו מיום 24.4.14).
    3. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כאמור בכותרת בקשה זו.

 

לקבלת ייעוץ משפטי על ידי עורך דין תביעה ייצוגית נא ליצור קשר כעת עם עו”ד רחלי קלקנר לצורך בחינת השאלה האם תביעתכם עונה לתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לשם אישורה של התביעה הייצוגית.  

בטלפון 052-3444-212 או מלאו פרטים בטופס הבא: