חלוקת רכוש בין בני זוג
מהי חלוקת רכוש בין בני זוג
חלוקת רכוש בין בני הזוג הינו אחד הנושאים המורכבים, הרגישים ובעלי ההשלכות הגדולות ביותר על עתידו הכלכלי של כל אחד מהם. בנושא זה, קיים ניגוד אינטרסים מוחלט בין בני הזוג, וכן קיימת עמימות משפטית מסוימת המקשה על חיזוי מושכל של התוצאה. סביר להניח, כי חלוקת רכוש הזוג תהיה אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בסכסוך גירושין. בישראל, נהוגה שיטת חלוקת רכוש בין בני זוג על-פי מועד נישואיהם.
הלכת השיתוף
אם בני הזוג נישאו לפני ה-1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג), מדובר בשיתוף קנייני מיידי. לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ולכן הוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. זכות זו מוגדרת בשם הלכת השיתוף. הלכת השיתוף חלה על כל זכות בעלת שווי כלכלי לרבות נכסים עסקיים. אם אחד מבני הזוג עצמאי ומנהל עסק, העסק הינו רכוש משותף, על כל הזכויות והחובות שבו.
כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בעת חלוקת רכוש בין בני הזוג בחלקים שווים. כל רכוש אחר, שמקורו לפני הנישואין ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת. הגדרת רכוש כוללת, בין היתר, נכסי מקרקעין, מיטלטלין, מניות, קופות גמל, חסכונות, זכויות פנסיוניות, נכסים עסקיים, מוניטין עסקי וכל זכות בעלת ערך כלכלי שנצברה במהלך הנישואין.
הסדר איזון משאבים – חוק יחסי ממון
אם בני הזוג נישאו לאחר ה-1.1.1974, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר מגדיר הסדר איזון משאבים נדחה. מדובר בשיתוף אובליגטורי דחוי לפיו במקרה של פקיעת נישואין עקב גירושין, או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף.
החל מחודש נובמבר 2008 העביר המחוקק תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון שבמהותו מאפשר לחלק את הרכוש טרם פקיעת הגירושין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים והתקיים אחד מהתנאים הבאים:
- חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים הבאים: הליך המלמד על רצון אחד מהצדדים לפרק את הנישואין לדוגמה: בקשה להתרת נישואין. תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג, בקשה לשמירת זכויות.
- קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד (אף אם תחת קורת גג אחת) במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים.
לבית המשפט או לבית הדין הרבני יש שיקול דעת אף לקצר מועדים אלו, כך למשל במקרים בהם קיימת אלימות בין בני זוג שחומרתם מעידה על קרע ממשי בין בני הזוג. עילת אלימות ניתן להוכיח באמצעות החלטות שיפוטיות כגון סעדים זמניים (צו הגנה, צו הרחקה), צווי מעצר, שחרור בערובה או החלטה על הגשת כתב אישום. בית המשפט או בית הדין רשאים רשאי להורות לצד שביקש להקדים את מועד ביצוע איזון המשאבים, להפקיד כתב הסכמה להתרת נישואין.
הנכסים המתחלקים בין בני הזוג
בין בני זוג קיימים ויכוחים מהם הנכסים אשר יש לחלק במסגרת חלוקת רכוש בעת גירושין. התשובה לכך הינה, בדרך כלל, שכל זכות שיש לה שווי כלכלי, ונצברה במהלך הנישואין תחולק בין בני הזוג בחלקים שווים. הבעלות על הרכוש שהביא אחד מבני הזוג בטרם הנישואין בעבר, הייתה לבן הזוג שהביא רכוש לנישואין בעלות מלאה ברכוש זה. בשנים האחרונות, מסתמן כרסום בכלל זה.
בתחילה, הכרסום נגע לשאלת ההשבחה של אותו נכס. למשל, בן הזוג אשר בבעלותו דירה מלפני הנישואים שיפץ אותה בכספים משותפים, או שהמשכנתא בגין אותה דירה שולמה מכספים משותפים. במקרים אלו, נוטים בתי המשפט לסבור שיש לפצות את בן הזוג בכל הכספים שתרם להשבחת או מימון הנכס, ולחילופין, במקרים בהם ההשתתפות מהותית, נוטים בתי המשפט לקבוע שמדובר בנכס משותף. לאחרונה חל כרסום נוסף בכלל זה המתבטא בהחלת חזקת שיתוף גם במקרה בו מדובר בקניינו של אחד מבני הזוג בטרם הנישואין.
כאשר בית המשפט לומד מההתרחשויות על כוונה לשיתוף, גם נכסים שלא הושגו כתוצאה ממאמץ משותף, הופכים למשותפים עקב כוונת בני הזוג לראות אותם כמשותפים. הכלל הוא שנכס שנרכש כתוצאה ממאמץ משותף יש חזקה בדין שיש בו שיתוף. לעומת זאת, נכס שלא הושג ממאמץ משותף, צריך להביא ראיות שכוונת הצדדים הייתה לראותו כנכס משותף. דרישות ההוכחה לכוונה האמורה הפכו, לאחרונה, קלות יחסית.
תוקף רישום הרכוש על שם אחד מבני הזוג
רישום הבעלות אינו משקף בהכרח את הבעלות האמתית. המגמה הינה שוויון זכויות בין בני הזוג. על כן, אין בעובדה שכל הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בכדי לשלול את בעלות בן הזוג השני במחצית מאותו רכוש. יחד עם זאת, בן הזוג שהרכוש לא רשום על שמו חייב לנהוג בזהירות רבה, ולבקש סעדים זמניים בדמות עיקולים או צווי מניעה, שכן היכולת של בן הזוג הרשום כבעלים למכור את הרכוש בלא ידיעת בן הזוג שאינו רשום כבעלים, גדולה בהרבה לעומת מקרים בהם הרכוש רשום על שם שני בני הזוג.
כושר השתכרות עתידי
כושר השתכרות עתידי אינו נחשב כנכס משותף הניתן לחלוקה. בעל מקצוע חופשי, הגם שלמד במהלך הנישואין, על חשבון בן זוגו, אינו חייב לחלוק עם בן זוגו את כושר השתכרותו בעתיד. קיימת ביקורת על הלכה זו, ונשמעים קולות לפיהם יש לחתור לחלוקה שוויונית של הרכוש המשותף, לרבות ההון האנושי, ברם נכון לכתיבת שורות אלה השתכרותו של בן הזוג רלוונטית לקביעת גובה המזונות בלבד.
לקבלת ייעוץ משפטי על ידי עו”ד ונוטריון רחלי קלקנר צרו קשר כעת לתיאום פגישה בטלפון 052-3444-212 או מלאו פרטים בטופס הבא:
