תביעה ייצוגית כנגד מגדל איילון והראל הזוכות במכרז לביטוח רכב לעובדי המדינה

מהות התביעה: ייצוגית, כספית, צו עשה.  

הסעד האישי: 4,662 ₪.

הסעד המבוקש לכלל חברי הקבוצה: 155,015,000 ₪

בקשה לאישור תביעה ייצוגית נוספת שהגיש משרדינו כנגד חברות הביטוח מגדל, איילון בשל גבייה שלא כדין של פרמייה גבוהה יותר מהמקובל במסגרת פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה.

בתמצית, אגף החשב הכללי של משרד האוצר מפרסם מידי שנה מכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה (להלן: “המכרז“). מדובר במכרז הקולקטיבי הגדול ביותר בשוק ביטוחי הרכב ויש לו השפעה ניכרת על שוק הביטוח. בשנת 2017 זכו במכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה המשיבות 3-1, חברת “מגדל”, חברת “איילון” וחברת “הראל”.

במסגרת פוליסות הביטוח, ובפרסומים נוספים, כל אחת מהמשיבות הצהירה והתחייבה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי פרמיית הביטוח בפוליסה מחושבת לפי מספר קריטריונים אישיים של המבוטח המאפשרים לחברה להעריך את הסיכונים המבוטחים, ובכלל זה לפיעברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה.

לא זו אף זו. כל אחת מהמשיבות הגדילה עשות וקבעה הוראה מיוחדת בפוליסת הביטוח מטעמה לפיה, באם המבוטח מסר מידע לא נכון לגבי העניינים שהוגדרו כעניינים מהותיים בפוליסה, ובכלל זה עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות, החברה רשאית לבטלאת הפוליסה או להקטין את היקף החבות שכן מדובר במידע אשר על בסיסו חישבו, כביכול, כל אחת מהמשיבות, את פרמיית הביטוח והעריכו את הסיכונים המבוטחים.

דא עקא, בניגוד מוחלט להצהרות והתחייבות אלה התברר למבקשים, לדאבונם הרב, כי המשיבות מתעלמות כליל מהעבר הביטוחי לצורך חישוב פרמיית הביטוח בביטוח רכב מקיף לעובדי המדינה וכי פרמיית הביטוח מגלמת סיכון גבוה יותרשאינו רלבנטי למבקשים ולחברי הקבוצה. ויודגש. המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא היו מסכימים ביודעין לשלם פרמיה גבוהה יותר בגין סיכון שאינו קיים לגביהם לאור עברם הביטוחי. אין ספק כי אילו היו יודעים המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, כי המשיבות גבו מהם פרמיה גבוהה יותר בשל כך שלא לקחו בחשבון פרמטר מהותי וידוע מראש בדבר עברם הביטוחי, המבקשים וחברי הקבוצה לא היו מתקשרים עם המשיבות בהסכם ביטוח הרכב לעובדי המדינה ובוודאי שלא היו משלמים מכיסם פרמיית ביטוח היקרה יותר בעשרות אחוזים בעבור סיכון שאינו רלבנטי לגביהם.

המבקשים יטענו, כי השימוש שעשו המשיבות בעובדה כי פוליסות הביטוח שווקו במסגרת מכרז לקולקטיב, וכי המבקשים, כמו גם חברי הקבוצה, האמינו בלב שלם למצגי המשיבות והתחייבויותיהן כי מדובר בתנאים האטרקטיביים והמשתלמים ביותר, כביכול, למבוטחים, שכן כוח הקניה של ציבור גדול מקנה להם מחיר מוזל ותנאים מיטביים, על מנת לגרום למבקשים ולחברי הקבוצה לשלם פרמיה הגבוהה לעין שיעור מהפרמיה שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם אילו נלקח בחשבון עברם הביטוחי כפי שהצהירו והתחייבו המשיבות, עולה כדי הפרה בוטה של הוראות הדין, ובכלל זה הפרה של הוראות סעיפים 55 ו 58 לחוק הפיקוח, ומהווה עוולות נזיקיות הכל כמפורט בבקשת האישור.

המבקשים יוסיפו ויטענו כי המשיבות כשלו גם בחובת הגילוי היזום לגבי כל פרט חיוני ומהותי הקשור לעסקה. בשום שלב המשיבות לא גילוי מיוזמתן כי בחישוב פרמיית הביטוח המשולמת במסגרת פוליסת הביטוח לעובדי המדינה המשיבותמתעלמות כליל מהפרמטר של עבר ביטוחי וכפועל יוצא מכך הפרמיה גבוהה יותר באופן משמעותי מהפרמיה אשר היתה צריכה להיות משולמת על ידי המבקשים וחברי הקבוצה באם פרמטר זה היה נלקח בחשבון כפי שהציגו המשיבות בפוליסות ובפרסומים מטעמן. אין ספק כי אי גילוי מידע חיוני וקריטי זה מעין כמותו המשליך באופן ישיר על שיעור פרמיית הביטוח עומד למשיבות לרועץ ומחייב גם מטעם זה את קבלת בקשת האישור דנן.

זאת עוד, המשיבות הפרו ברגל גסה גם את חובתן המוגברת לפעול בתום לב, בנאמנות בדרך מקובלת ובהגינות כלפי המבקשים וחברי הקבוצה ,כמו גם את הוראת סעיף 15 לחוק החוזים שעניינה הטעיה, בין היתר, מקום בו הציגו בפוליסות ובפרסומים נוספים מצג שווא לפיו פרמיית הביטוח מחושבת לפי הקריטריונים האישיים של המבוטח ובכלל זה לפי עברו הביטוחי האמיתי בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה, כאשר בפועל המשיבות לא גילו כי הן מתעלמות כלילמפרמטרים אלה ופרמיית הביטוח מגלמת סיכון גבוה יותר שאינו רלבנטי למבקשים ולחברי הקבוצה. חיוב המבקשים וחברי הקבוצה לשלם פרמיה גבוהה יותר בעבור סיכון חסר רלבנטיות לגביהם מהווה מקרה ברור ומובהק של הטעיה,חוסר תום לב פעולה בדרך שאינה מקובלת ואינה הוגנת וגם מטעם זה יש לאשר את הבקשה דנן.

בנסיבות אלה, יטענו המבקשים, כי מתקיימים כל המבחנים לאישורה של התובענה המוגשת בד בבד עם הגשת בקשה זו כתובענה ייצוגית, כמפורט בהרחבה בבקשת האישור:

לקבלת ייעוץ משפטי על ידי עורך דין תביעה ייצוגית נא ליצור קשר כעת עם עו”ד רחלי קלקנר לצורך בחינת השאלה האם תביעתכם עונה לתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לשם אישורה של התביעה הייצוגית.  

בטלפון 052-3444-212 או מלאו פרטים בטופס הבא:

 

בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית

המבקשים 2-1, פיינברג ישראל ושיריזלי יורם (להלן: “המבקשים“) מתכבדים בזאת להגיש לבית המשפט הנכבד בקשה לאישור התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית (להלן: “התובענה“), על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006 (להלן: “חוק תובענות ייצוגיות” או “החוק“), בגדרה מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את המשיבות לדין ולהורות, בין היתר, כדלקמן:

  • לאשר ולהכיר בתובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית בהתאם לפרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
  • לקבוע, בהתאם לסעיף 4(א) לחוק, כי למבקשים קיימת עילה אישית בתובענה וכי הינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה, בהתאם להגדרתם להלן.
  • לקבוע, בהתאם לסעיף 8(ע) לחוק, כי נתקיימו כל התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
  • להגדיר את הקבוצה המיוצגת בשמה מוגשת התובענה בהתאם להגדרתה בבקשה זו או בכל דרך אחרת שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון.
  • להגדיר את עילות התובענה ואת השאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה.
  • בהתאם לסעיף 14(א)(4) לחוק, לאשר את הסעדים הנתבעים בבקשה זו. לחילופין ו/או במצטבר ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כפי שיימצא בית המשפט הנכבד לנכון לעשות זאת בנסיבות העניין.
  • ליתן צו המורה למשיבות להשיב על שאלונים ו/או לגלות בפני המבקשים את כל הדו”חות הכספיים הנתונים והמסמכים ו/או החשבונות ו/או כל מידע מכל סוג ומין שהוא שיש בידו כדי להשלים את הנתונים החסרים בידי המבקשים.
  • לקבוע את המבקשים כתובעים ייצוגים ואת באת כוחם, עו”ד רחלי קלקנר, כב”כ המייצגת את כל חברי הקבוצה.
  • להורות על פי סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות על פרסום הודעה על אישור התובענה כתובענה ייצוגית ולהורות כי המשיבות תישא בעלויות הפרסום;
  • לפסוק, על פי סעיף 22 לחוק התובענות הייצוגיות, כי המבקשים נטלו על עצמם טרחה וסיכון במידה משמעותית, כי התובענה הביאה תועלת לחברי הקבוצה וכי הינה בעלת חשיבות ציבורית רבה ובהתאם לכך לאשר למבקשים גמול הולם וראוי על טרחתם בהגשת התובענה והוכחתה;
  • לפסוק, על פי סעיף 23 לחוק התובענות הייצוגיות, כי עסקינן בתובענה בעלת חשיבות ציבורית אשר הביאה תועלת רבה ומשמעותית לחברי הקבוצה המיוצגת, כי בהגשת ובניהול התובענה כייצוגית, באת כוח המבקשים נטלה על עצמה הליך מורכב, טרחה רבה והוצאות רבות שהוציאה לשם כך, ועל כן בהתייחס לדרך ניהולה את התובענה הייצוגית, ראויה באת כוחם של המבקשים לשכר טרחה הולם וראוי.
  • לחייב את המשיבות בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ כדין.

כל הטענות הנטענות בבקשה זו ובכתב התביעה נשוא בקשה זו נטענות במצטבר ו/או לחלופין ו/או בהשלמה, הכל לפי הקשר הדברים והדבקם.

כל ההדגשות שלהלן אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.

  • מבוא
    1. אגף החשב הכללי של משרד האוצר מפרסם מידי שנה מכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה (להלן: “המכרז“). מדובר במכרז הקולקטיבי הגדול ביותר בשוק ביטוחי הרכב ויש לו השפעה ניכרת על שוק הביטוח. בשנת 2017 זכו במכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה המשיבות 3-1, חברת “מגדל”, חברת “איילון” וחברת “הראל”.
    2. במסגרת פוליסות הביטוח, ובפרסומים נוספים, כל אחת מהמשיבות הצהירה והתחייבה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי פרמיית הביטוח בפוליסה מחושבת לפי מספר קריטריונים אישיים של המבוטח המאפשרים לחברה להעריך את הסיכונים המבוטחים, ובכלל זה לפי עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה.
    3. לא זו אף זו. כל אחת מהמשיבות הגדילה עשות וקבעה הוראה מיוחדת בפוליסת הביטוח מטעמה לפיה, באם המבוטח מסר מידע לא נכון לגבי העניינים שהוגדרו כעניינים מהותיים בפוליסה, ובכלל זה עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות, החברה רשאית לבטל את הפוליסה או להקטין את היקף החבות שכן מדובר במידע אשר על בסיסו חישבו, כביכול, כל אחת מהמשיבות, את פרמיית הביטוח והעריכו את הסיכונים המבוטחים.
    4. דא עקא, בניגוד מוחלט להצהרות והתחייבות אלה התברר למבקשים, לדאבונם הרב, כי המשיבות מתעלמות כליל מהעבר הביטוחי לצורך חישוב פרמיית הביטוח בביטוח רכב מקיף לעובדי המדינה וכי פרמיית הביטוח מגלמת סיכון גבוה יותר שאינו רלבנטי למבקשים ולחברי הקבוצה.
    5. ויודגש. המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא היו מסכימים ביודעין לשלם פרמיה גבוהה יותר בגין סיכון שאינו קיים לגביהם לאור עברם הביטוחי. אין ספק כי אילו היו יודעים המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, כי המשיבות גבו מהם פרמיה גבוהה יותר בשל כך שלא לקחו בחשבון פרמטר מהותי וידוע מראש בדבר עברם הביטוחי, המבקשים וחברי הקבוצה לא היו מתקשרים עם המשיבות בהסכם ביטוח הרכב לעובדי המדינה ובוודאי שלא היו משלמים מכיסם פרמיית ביטוח היקרה יותר בעשרות אחוזים בעבור סיכון שאינו רלבנטי לגביהם.
    6. המבקשים יטענו, כי השימוש שעשו המשיבות בעובדה כי פוליסות הביטוח שווקו במסגרת מכרז לקולקטיב, וכי המבקשים, כמו גם חברי הקבוצה, האמינו בלב שלם למצגי המשיבות והתחייבויותיהן כי מדובר בתנאים האטרקטיביים והמשתלמים ביותר, כביכול, למבוטחים, שכן כוח הקניה של ציבור גדול מקנה להם מחיר מוזל ותנאים מיטביים, על מנת לגרום למבקשים ולחברי הקבוצה לשלם פרמיה הגבוהה לעין שיעור מהפרמיה שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם אילו נלקח בחשבון עברם הביטוחי כפי שהצהירו והתחייבו המשיבות, עולה כדי הפרה בוטה של הוראות הדין, ובכלל זה הפרה של הוראות סעיפים 55 ו 58 לחוק הפיקוח, ומהווה עוולות נזיקיות הכל כמפורט להלן.
    7. המבקשים יוסיפו ויטענו כי המשיבות כשלו גם בחובת הגילוי היזום לגבי כל פרט חיוני ומהותי הקשור לעסקה. בשום שלב המשיבות לא גילוי מיוזמתן כי בחישוב פרמיית הביטוח המשולמת במסגרת פוליסת הביטוח לעובדי המדינה המשיבות מתעלמות כליל מהפרמטר של עבר ביטוחי וכפועל יוצא מכך הפרמיה גבוהה יותר באופן משמעותי מהפרמיה אשר היתה צריכה להיות משולמת על ידי המבקשים וחברי הקבוצה באם פרמטר זה היה נלקח בחשבון כפי שהציגו המשיבות בפוליסות ובפרסומים מטעמן. אין ספק כי אי גילוי מידע חיוני וקריטי זה מעין כמותו המשליך באופן ישיר על שיעור פרמיית הביטוח עומד למשיבות לרועץ ומחייב גם מטעם זה את קבלת בקשת האישור דנן.
    8. זאת עוד, “חוזה הביטוח מהווה דוגמה מובהקת לחוזים המחייבים דרגה גבוהה מן הרגיל של אמון, של גילוי ושל תום לב – הווה אומר ‘מירב הנאמנות’ מהצדדים.” מכאן ש“עקרון הגילוי ותום הלב מחייב כל צד לחוזה הביטוח לגלות לצד האחר כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על החלטתו, או לפחות על החלטת אדם סביר במצבו, אם להתקשר בחוזה אם לאו ובאילו תנאים” (עניין בורובסקי). בעניינו הפרו המשיבות ברגל גסה גם את חובתן המוגברת לפעול בתום לב, בנאמנות בדרך מקובלת ובהגינות כלפי המבקשים וחברי הקבוצה ,כמו גם את הוראת סעיף 15 לחוק החוזים שעניינה הטעיה, בין היתר, מקום בו הציגו בפוליסות ובפרסומים נוספים מצג שווא לפיו פרמיית הביטוח מחושבת לפי הקריטריונים האישיים של המבוטח ובכלל זה לפי עברו הביטוחי האמיתי בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה, כאשר בפועל המשיבות לא גילו כי הן מתעלמות כליל מפרמטרים אלה ופרמיית הביטוח מגלמת סיכון גבוה יותר שאינו רלבנטי למבקשים ולחברי הקבוצה. חיוב המבקשים וחברי הקבוצה לשלם פרמיה גבוהה יותר בעבור סיכון חסר רלבנטיות לגביהם מהווה מקרה ברור ומובהק של הטעיה, חוסר תום לב פעולה בדרך שאינה מקובלת ואינה הוגנת וגם מטעם זה יש לאשר את הבקשה דנן.
    9. לכך יוסף, כי קמה למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה בגין עוולת הרשלנות מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. על המשיבות – חברות ביטוח – חלה חובת זהירות מושגית כלפי מבוטחיהן לפעול בצורה מיומנת זהירה והוגנת כפי שחברת ביטוח סבירה היתה פועלת באותן נסיבות, ובכלל זה חובת זהירות מוגברת שלא להטעות את לקוחותיהן ולגלות כל מידע אשר עשוי להיות רלבנטי לעסקה ולהשפיע על החלטת המבוטח באם להתקשר בעסקה באם לאו. בענייננו, כפי שכבר הובהר, המשיבות הצהירו בפוליסות הביטוח ובפרסומים מטעמן כאילו הפרמיה מחושבת לפי הקריטריונים האישיים של המבוטח לרבות עברו הביטוחי. ואולם, הלכה ולמעשה המשיבות חייבו את המבקשים ואת חברי הקבוצה לפי פרמיה גבוהה יותר המגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי לגביהם, כל זאת מבלי לגלות זאת למבוטחים. בכל אלה סטו המשיבות מסטנדרט ההתנהגות הסביר שמצופה מהן ועל כן הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית והתרשלו במעשיהן ובמחדליהן כמפורט לעיל. על כן המשיבות חבות גם בנזק שגרמו למבקשים ולחברי הקבוצה מכוח עוולת הרשלנות וכן בשל עשיית עושר ולא במשפט.
    10. לפיכך, ולאור המקובץ לעיל ולהלן, יטענו המבקשים, כי אין מנוס מלקבוע כי על המשיבות לפצות את המבקשים וחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבות הטעו אותם ולא גילו להם כי הפרמייה ששולמה על ידם גבוהה מזו שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם שכן היא מגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי לגביהם, וכי בניגוד מוחלט לפרסומים ולפוליסת הביטוח המשיבות התעלמות כליל מהקריטריון של העבר הביטוחי לצורך חישוב הפרמיה.
    11. בנסיבות אלה, יטענו המבקשים, כי מתקיימים כל המבחנים לאישורה של התובענה המוגשת בד בבד עם הגשת בקשה זו כתובענה ייצוגית, כמפורט בהרחבה להלן.
  • הצדדים לבקשה
    1. המבקש 1, ה”ה פיינברג ישראל (להלן: “ישראל“), הינו אזרח ותושב המדינה, עובד מדינה מנהל מערכות מידע (מנמ”ר) במרכז רפואי וולפסון, דרגה 43. ישראל הינו בעל רכב הונדה אקורד החדשה לקצ’ורי, שנת ייצור 2014 (להלן: “רכב ההונדה“). רכבו של ישראל מוגדר כ”רכב שירות”, שזו ההגדרה הרחבה ביותר במסגרתה זכאי המבוטח להחזר מלא בגין עלות הביטוח עד לסכום של 7,000 ₪. בנוסף, ישראל ביטח במסגרת מכרז עובדי המדינה רכב נוסף מסוג קיה מוטורס פיקנטו שנת ייצור 2015 (להלן: “רכב הקיה“).
    2. המבקש 2, ה”ה שיריזלי יורם (להלן: “יורם“), הינו אזרח ותושב המדינה, גמלאי של רשות השידור, דרגה 44 +. יורם הינו בעל רכב טיוטה אוריס החדשה שנת ייצור 2011 (להלן: “רכב הטיוטה“). רכב הטויטה מוגדר כ”רכב שירות”, שזו ההגדרה הרחבה ביותר במסגרתה זכאי המבוטח להחזר מלא בגין עלות הביטוח עד לסכום של 7,000 ₪. בנוסף, יורם ביטח במסגרת מכרז עובדי המדינה רכב נוסף מסוג פיאט פונטו דואלוג’ייק שנת ייצור 2011 (להלן: “רכב הפיאט“).
    3. המשיבה 1, מגדל חברה לביטוח בע”מ (להלן: “מגדל“), הינה אחת מחברות הביטוח הגדולות והחזקות במשק בעלת רישיון מבטח על פי סעיף 15 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) תשמ”א 1981 (לעיל ולהלן: “חוק הפיקוח“), והינה אחת הזוכות במכרז רכב לעובדי המדינה לשנת 2017. בנוסף, מגדל זכתה במכרז רכב לעובדי המדינה גם בשנת 2011.

צילום נכון מתדפיס רשם החברות וכן מידע אודות המשיבות מאתר הבית שלה מצורפים כנספח “1” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה 2017 של מגדל מצורף כנספח “2” לבקשה זו.

  1. המשיבה 2, איילון חברה לביטוח בע”מ (להלן: “איילון“), הינה אחת מחברות הביטוח המשמעותיות במשק, בעלת רישיון מבטח על פי סעיף 15 לחוק הפיקוח והינה אחת הזוכות במכרז רכב לעובדי המדינה לשנת 2017. בנוסף איילון זכתה במכרז רכב לעובדי המדינה גם בשנים 2016, 2015, 2014, 2013.

צילום נכון מתדפיס רשם החברות אודות איילון מצורף כנספח “3” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה 2017 של איילון מצורף כנספח “4” לבקשה זו.

  1. המשיבה 3, הראל חברה לביטוח בע”מ (להלן: “הראל“), הינה אחת מחברות הביטוח המשמעותיות במשק, בעלת רישיון מבטח על פי סעיף 15 לחוק הפיקוח והינה אחת הזוכות במכרז רכב לעובדי המדינה לשנת 2017. בנוסף הראל זכתה במכרז רכב לעובדי המדינה גם בשנים 2016, 2015, 2014, 2013, 2012, 2011.

צילום נכון מתדפיס רשם החברות של חברת הראל מצורף כנספח “5” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה 2017 של הראל מצורף כנספח “6” לבקשה זו.

  1. הקבוצה בשמה מוגשת התובענה הייצוגית הינה “כל לקוח של המשיבות בשבע השנים האחרונות אשר רכש ממנה פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה והיה זכאי להנחה בפרמיית הביטוח בשל העדר תביעות בשלוש השנים הקודמות אך שילם פרמיה גבוהה יותר בשל אי התחשבות בעברו הביטוחי ו/או לפי פרמיה של העדר עבר ביטוחי”.
  • הרקע העובדתי הרלבנטי לבקשת האישור
    1. אגף החשב הכללי של משרד האוצר מפרסם מידי שנה מכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה (להלן: “המכרז“). מדובר במכרז הקולקטיבי הגדול ביותר בשוק ביטוחי הרכב ויש לו השפעה ניכרת על שוק הביטוח. במסגרת המכרז אגף החשב הכללי בוחר בתמהיל ההצעות הזול ביותר מבין חברות הביטוח המציעות, ולכן מידי שנה חלים שינויים החברות הביטוח המבטחות את דמי הרכב השונים. החברות הזוכות מתחלקות ביניהן לפי סוגי הרכב.
    2. על פי תנאי המכרז כל עובד מדינה זכאי להיות מבוטח במסגרת ביטוח רכב עובדי המדינה. בנוסף חלק מעובדי המדינה זכאים גם להחזרים לפי הגדרת הרכב שנקבעה עבור הנהג בחוזה ההעסקה שלו:
      • עובד שרכבו מוגדר “אישי” יקבל החזר חלקי.
      • עובד שרכבו מוגדר “רכב שירות” (שזו ההגדרה הרחבה ביותר) – יזכה המבוטח להחזר מלא של עלות הביטוח עד לסכום מקסימאלי של 7,000 ₪.
    3. ויודגש. ציבור המבוטחים בביטוח הרכב לעובדי המדינה סמוך ובטוח כי מחיר הביטוח המוצע לעובדי המדינה הוא נמוך ממחיר השוק מפני שהוא מוצע לקבוצה גדולה של מבוטחים, לקולקטיב, ולכן כוח הקניה של ציבור גדול מקנה להם את המחיר המוזל. תפיסה זו היא כמובן תולדה של פרסומים שיווקיים מטעים שנעשים, בין היתר, על ידי חברות הביטוח הן באמצעי התקשורת הן בדיוור ישיר והן בשיחות טלפוניות עם המבוטחים. על תפיסה זו בקרב ציבור ניתן ללמוד, למשל, מכתבה שפורסמה בעיתון The marker מיום 29.8.16 שם צויין כי “מאחר שמדובר בביטוח קולקטיב, המחיר שמקבלים עובדי המדינה נמוך מאד“. ברוח זו גם בכתבה שפורסמה בעיתון כלכליסט מיום 20.9.16 נכתב כי “מגבלת ההנחה נועדה לצמצם את הסבסוד הצולב בין ההנחות מהן נהנות קבוצות כוח דוגמת עובדי המדינה שממומנות הלכה למעשה מכיס המבוטחים הפרטיים שסופגים עלות גבוהה יותר על הביטוח“.

צילום נכון של כתבה מעיתון The marker מיום 29.8.16 מצורף כנספח “7” לבקשה זו.

צילום נכון של כתבה מעיתון כלכליסט מיום 20.9.16 מצורף כנספח “8” לבקשה זו.

  1. כפועל יוצא מכך, ציבור המבוטחים – ובפרט חברי הקבוצה – מוטעים להאמין, בין היתר לנוכח מצגי המשיבות הצהרותיהן והתחייבויותיהן כמפורט להלן, כי מדובר בהצעת הביטוח המשתלמת, האטרקטיבית והזולה ביותר שיוכלו להשיג ולכן רובם ככולם אפילו לא שוקלים לבדוק, קל וחומר בודקים בפועל, את ההצעה בשוק החופשי ושמים את מלוא מבטחם במשיבות.
  2. ביום 8.8.16 פרסם החשב הכללי מכרז ביטוח רכב פרטי לעובדי המדינה 2017. בסעיף 2.2.25 עמ’ 6 למסמכי המכרז הובהר כי “החברות הזוכות במכרז יחויבו לפנות לבעלי הרכבים של דגמי הרכב שבהם זכתה החברה במסגרת המכרז ולאסוף את פרטיהם כמפורט בנספח י”א …”. בסעיף 9.3.1 בעמ’ 15 למכרז נקבע כי “על הזוכה חלה החובה להעביר לחשכ”ל את נתונים נספחים ט’ ו י’ …” ובסעיף 9.3.4 בעמ’ 16 נקבע כי הנתונים “יכללו את כל פרטי המידע המפורטים בטבלאות הנתונים שבנספחים ט’ ו י’, לפי החתכים שבטבלאות”.

צילום נכון של המכרז לשנת 2017 מצורף כנספח “9” לבקשה זו.

  1. למכרז צורפו כנספח “ט” וכנספח “י” טבלאות נתונים ובהן מידע בנוגע לעובדי המדינה בעלי רכב פרטי המתייחס לשנת 2016. מטבלה ט’2 למסמכי המכרז עולה (עמ’ 55 ל נספח “9”) כי מתוך 72 אלף המבוטחים לכ 28 אלף מבוטחים היו תביעות בשלוש השנים הקודמותהיינו לכ 38% מהם. מכאן ניתן ללמוד כי לפי נתונים אלה ל 62% מהמבוטחים לא היו תביעות בשלוש השנים הקודמות והם זכאים להנחה בשל עבר ביטוחי נקי. ויובהר, גם החברות הזוכות במכרז לשנת 2017 נדרשו לברר נתונים אלה בקשר עם העבר הביטוחי של המבוטחים.
  2. בשנת 2017 זכו במכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה המשיבות 3-1, חברת “מגדל”, חברת “איילון” וחברת “הראל”. מבין החברות הזוכות מגדל זכתה בנתח הגדול יותר והיא מבטחת 49% מכלל הרכבים של עובדי המדינה, חברת איילון מבטחת 44% מן הרכבים ואילו הראל זכתה ביתרת הרכבים 7% בסך הכל.

צילום נכון של הודעת משרד האוצר על הזוכות לשנת 2017 מצורף כנספח “10” לבקשה זו.

צילום נכון של כתבתה בכלכליסט שכותרתה “מגדל, איילון והראל זכו במכרז ביטוח הרכב לעובדי המדינה” מצורף כנספח “11” לבקשה זו.

  1. להשלמת התמונה יצויין, כי בשנת 2016 זכו במכרז עובדי המדינה החברות המשיבה 2, “איילון”, “שירביט” ו”ביטוח ישיר”; בשנת 2015 זכו במכרז המשיבות 2-3, “הראל” ו”איילון”, וכן “ביטוח ישיר”; בשנים 2013 – 2014 זכו במכרז המשיבות 2-3 “הראל” ו”איילון”, וכן “שירביט”; בשנת 2012 זכו במכרז המשיבה 3, “הראל”, “שירביט” ו”כלל” ובשנת 2011 זכו במרכז המשיבה 1, “מגדל”, המשיבה 3 “הראל”, וחברת “שירביט”. הנה כי כן בכל אחת מהשנים 2011-2017 מי מהמשיבות זכו במכרז וביטחו במסגרתו את חברי הקבוצה.

צילומים נכונים של הודעת משרד האוצר ופרסומים בתקושרות אודות הזוכות במכרז לשנים 2016, 2015, 2014, 2013, 2012, 2011 מצורפים כנספח “12” לבקשה זו.

  1. יוקדם ויצוין כבר עתה כי המשיבות פרסמו, שחור על גבי לבן, כי פרמיית הביטוח מחושבת, בין היתר, לפי העבר הביטוחי של בעל הפוליסה והנהגים ברכב. כך, למשל, במסגרת המידע שסיפקה חברת מגדל למועמד לביטוח רכב צוין בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי פרמיית הביטוח מחושבת על פי פרמטרים שונים ובין היתר לפי פרטי הרכב, גיל הנהג וותק נהיגתו, ניסיון תביעות, הביטוחים הנוספים שנרכשים ממנה וכדו. גם בפוליסת הביטוח של חברת מגדל (נספח “2”) נכתב ברחל ביתך הקטנה כי הפוליסה הוצאה על סמך התשובות שנתן המבוטח כאשר עניין מהותי הוגדר מפורשות, בין היתר, כמידע אודות “תאונות שהיו מעורבים בהן ועבירות תנועה שבהן הורשעו בשלוש השנים האחרונות” וכן “נזקים שאירעו לרכב או לצד שלישי בשלוש השנים האחרונות…” (עמ’ 14 סעיף 5).

צילום נכון של מידע למועמד ביטוח של חברת מגדל מצורף כנספח “13” לבקשה זו.

  1. בדומה לכך, בפוליסת הביטוח של חברת איילון (נספח “4”) נכתב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הפוליסה הוצאה על סמך הנתונים והמידע שמסר המבוטח לחברה כאשר עניין מהותי הוגדר מפורשות, בין היתר, כמידע אודות “תאונות שהיו מעורבים בהן ועבירות תנועה שבהן הורשעו בשלוש השנים האחרונות” וכן “נזקים שאירעו לרכב או לצד שלישי בשלוש השנים האחרונות…” (עמ’ 14 סעיף 24).
  2. גם חברת הראל (נספח “6”) מצאה לנכון להדגיש בפוליסת הביטוח כי חישוב שיעור דמי הביטוח נקבע בהתאם למידע אשר מסר המבוטח (סעיף 9 עמ’ 7), כי הפוליסה “הוצאה על סמך התשובות שנתן המבוטח בהודעה” “לצורך הערכת הסיכונים המבוטחים“, וכי עניין מהותי הוא בין היתר תשובת המבוטח בקשר ל”תאונות שהיו מעורבים בהן ועבירות תנועה שבהן הורשעו בשלוש השנים שקדמו לעשיית הביטוח על פי פוליסה זו” וכן “נזקים שאירעו לרכב או לצד שלישי בשלוש השנים האחרונות…” (עמ’ 27 סעיף 35 ובפרט תתי סעיף 35.1, 35.2.5, .5.2.6).
  3. הנה כי כן, אין חולק כי כל אחת מהמשיבות הצהירה בריש גלי במסגרת פוליסת הביטוח לעובדי המדינה מטעמה כי פרמיית הביטוח בפוליסה מחושבת לפי מספר קריטריונים אישיים של המבוטח המאפשרים לחברה להעריך את הסיכונים המבוטחים, ובכלל זה לפי עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה.
  4. לא זו אף זו. כל אחת מהמשיבות אף הגדילה עשות וקבעה הוראה מיוחדת בפוליסת הביטוח מטעמה לפיה, באם המבוטח מסר מידע לא נכון לגבי העניינים שהוגדרו כעניינים מהותיים בפוליסה, ובכלל זה עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות, החברה רשאית לבטל את הפוליסה או להקטין את היקף החבות שכן מדובר במידע אשר על בסיסו חישבו, כביכול, כל אחת מהמשיבות, את פרמיית הביטוח והעריכו את הסיכונים המבוטחים (למשל, עמ’ 14 סעיפים 5ג – 5ד לנספח “2”; עמ’ 14 סעיפים 24.3 – 24.4 לנספח “4”; עמ’ 7 סעיפים 9.3 ו- 9.6 לנספח “6”).
  5. בהמשך לזכייתן במכרז לשנת 2017, החלו המשיבות 3-1 במסע שיווק אגרסיבי מאד לציבור המבוטחים בביטוח רכב לעובדי המדינה. במסגרת זו צורף לתלוש השכר של המבקשים, כמו גם של יתר חברי הקבוצה, פלייר שיווקי המתפאר ב”תנאים וכיסויים מיטביים ביחס לנהוג בשוק ביטוח הרכב”, נשלחו הודעות סמס לטלפון האישי של המבקשים ושל חברי הקבוצה, והמשיבות אף יזמו שיחות טלפון אישיות שיווקיות למבקשים ולחברי הקבוצה.

צילום נכון של פלייר הפרסום שצורף לתלוש השכר עם פירוט חלוקת הרכבים המבוטחים בין המשיבות מצורף כנספח “14” לבקשה זו.

צילום נכון של הודעת סמס אחת מיני רבות שנשלחה לנייד האישי של ישראל מצורף כנספח “15” לבקשה זו.

  1. ויודגש, חברי הקבוצה מבטחים את רכביהם במסגרת מכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה במשך שנים ארוכות. התנהלות זו של המשיבות, מצגיהן והתחייבויותיהן לתנאים האטרקטיביים והמשתלמים ביותר, כביכול, למבוטחים, היא דרך קבע אשר נטעה בלבם של המבקשים, כמו גם של יתר חברי הקבוצה, את האמונה והביטחון כי אכן מדובר בביטוח האופטימאלי עבורם לפי הקריטריונים האישיים שלהם כפי שנמסרו למשיבות, לרבות בקשר עם ההנחה או הפרמיה המופחתת לה הם זכאיים בגין העדר תביעות בשלוש השנים הקודמות למועד הוצאת הפוליסה.
  2. ביום 5.12.16 מור, נציגת חברת מגדל, התקשרה מיוזמתה אל המבקש 1, ישראל, על מנת להודיע לו כי חברת מגדל זכתה במכרז לעובדי המדינה וכי מגדל מבטחת את היצרן הונדה. במסגרת שיחה זו הציגה מור לישראל כי עלות ביטוח חובה + מקיף הוא סך של 10133 ₪. ישראל כמובן היה המום מהמחיר וציין כי עליו להשלים כ 3,100 ₪ מכיסו שכן כרכב שירות הוא זכאי להחזר המקסימאלי של 7,000 ₪ כך שאת היתרה בסך 3,133 ₪ עליו לממן מכיסו. במענה לכן הדגישה נציגת מגדל כי “אנחנו המחירים הכי טובים וזכינו לשנת 2017” וכי “אתה לא חייב לבטח אצלנו אבל אין לך החזרים מלאים עד 7000 ₪ בחברה אחרת“. לקראת סוף השיחה ישראל היה מעוניין לשמוע את התייחסותה של מגדל לטענה שהעלה כי יש חברות אחרות עם מחירים יותר נמוכים. במענה לכך השיבה לו הנציגה כי “גם אם יש חברות עם מחירים יותר נמוכים התנאים שהחברות האחרות מציעים זה לא משתווה למה שאנחנו מציעים במכרז עובדי המדינה”. בסיום השיחה סוכם כי ישוחחו שנית בעוד כשבוע.

צילום נכון של תמלול הקלטה שסומנה כ 0768867788 call in  09-04-17″ מיום 5.12.16 מצורף כנספח “16” לבקשה זו.

  1. בהמשך לכך, ביום 14.12.16 שוב התקשרה נציגת מגדל מור אל ישראל בקשר לחידוש פוליסת הרכב. גם בשיחה זו ביקש ישראל להבין מדוע פוליסת הרכב שלו עולה 10,133 ₪ כך שעליו להוסיף 3,133 ₪ לאחר קבלת החזר מקסימאלי בגין רכב שירות ומדוע לבטח את הרכב בפוליסת הביטוח של עובדי המדינה. גם הפעם טענה נציגת מגדל כי “… אנחנו יש לנו את ההשתתפות העצמית הכי זולה שזה 550, אנחנו זכינו במכרז, ובלי שום קשר תדע שכולם העלו את המחירים ב 2017 ואנחנו זכינו כי נתנו את ההצעות הטובות ביותר” וכי אם המבקש יעשה ביטוח בחברת ביטוח אחרת “יכול להיות שיעלה לך יותר, ובלי קשר אין לך החזר מלא עד 7000. כי זה לא החברה שזכתה זה מורידים כמה אחוזים.”

צילום נכון של תמלול הקלטה שסומנה כ “mor migdal call out  17-02-24” מיום 14.12.16 מצורף כנספח “17” לבקשה זו.

  1. ויודגש, בשום שלב הנציגה של חברת מגדל לא גילתה לישראל כי פרמיית הביטוח גבוהה בשל כך כי בביטוח המקיף מתעלמים לחלוטין מהפרמטר של עבר ביטוחי, בניגוד מוחלט למצוין בדף המידע (נספח “13”) ובפוליסה (נספח “2”), ומחייבים אותו, כמו גם 62% מהמובטחים האחרים, לפי פרמיה של “העדר עבר ביטוחי” הגבוהה בעשרות אחוזים מהפרמיה לה זכאי המבקש בשל העדר תביעות בשלוש השנים האחרונות.
  2. לאחר שישראל שקל את הדבר, ובפרט לנוכח המצגים המפורשים של המשיבה 1, לפיהם מדובר במחירים אטרקטיביים והכי טובים בשוק, כי הפרמיה מחושבת לפי מספר פרמטרים ובין היתר לפי העבר הביטוחי, וכי את ההחזר המקסימאלי בגין רכב שירות בסך של 7,000 ₪ הוא יוכל לקבל רק אם יבטח אצל מגדל, אישר ישראל את ההצעה והתקשר עם מגדל בביטוח רכב לעובדי המדינה בעבור רכב ההונדה שבבעלותו.

צילום נכון של חישוב תעריף ביטוח רכב מקיף מיום 15.12.16 מצורף כנספח “18” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח חובה מיום  16.12.16 מצורף כנספח “19” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח מקיף מיום 16.12.16 מצורף  כנספח “20” לבקשה זו.

  1. בהתאם להצעת המחיר ישראל שילם סך של 1,288 ₪ בעבור ביטוח החובה וסך של 8,845 ₪ בעבור ביטוח המקיף וצד ג’, ובסך הכל סך של 10,133 ₪, כאשר מתוך סכום זה המדינה החזירה לישראל סכום של 7,000 ₪ בגין רכב שירות וישראל שילם מכיסו הפרטי את היתרה בסך של 3,133 ₪.
  2. כאן המקום לציין כי בעוד שעל גבי פוליסת ביטוח החובה (נספח “2”) מצוין שחור על גבי לבן כי לישראל עבר ביטוחי נקי עם 0 תאונות ו 0 עבירות בשלוש השנים האחרונות, משום מה בהצעת המחיר של פוליסת ביטוח המקיף ישנה התעלמות גורפת מעברו הביטוחי של ישראל ותחת זאת נרשם שם כי ישראל “לא היה מבוטח” כביכול בשלוש השנים האחרונות. דהיינו הפרמיה חושבה לפי פרמטר של העדר עבר ביטוחי, הגבוהה בעשרות אחוזים מפרמיה של עבר ביטוחי נקי. למותר לצין, כי בשלב זה ישראל טרם חשד בדבר והאמין בלב שלם כי פוליסת הביטוח והפרמיה שהוצעה לו היא הטובה ביותר בשוק כפי שמתיימרות המשיבות לטעון.
  3. ביום 28.12.16 ישראל ביטח גם את רכב הקיה בביטוח רכב לעובדי המדינה לשנת 2017. רכב הקיה בוטח אצל המשיבה 2, חברת איילון, בסכום של 1,218 ₪ לביטוח חובה ו 2,862 ₪ לביטוח מקיף וצד ג’, ובסך הכל בסכום של 4,080 ₪. רכב זה הוגדר כרכב אחר וישראל לא קיבל החזרים כלשהם בגין רכב זה מהמדינה. למען שלמות התמונה יצויין כי בתחילה בוטח על ידי ישראל רכב סובארו שנת ייצור 2008. בחודש ינואר 2017 עם רכישת רכב הקיה הפוליסה שהונפקה עבור הסובארו הומרה לפוליסה עבור רכב הקיה.

צילום נכון של פוליסת ביטוח חובה של רכב הקיה מצורף כנספח “21” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח מקיף של רכב הקיה מצורף  כנספח “22” לבקשה זו.

  1. גם יורם ביטח את שני רכביו בביטוח רכב לעובדי המדינה לשנת 2017. הן רכב הטויוטה והן רכב הפיאט בוטחו אצל המשיבה 3, חברת הראל. בעבור רכב הטויוטה, אשר הוגדר כרכב שירות, שילם יורם סך כולל של 5,439 ₪ (1174 ₪ בעבור ביטוח חובה ו- 4,265 ₪ בעבור ביטוח מקיף). יורם קיבל החזר בעבור מלוא סכום הביטוח של רכב הטויוטה מהמדינה. בעבור רכב הפיאט, שילם יורם סך כולל של 3,844 ₪ (1,174 ₪ בעבור ביטוח חובה ו- 2,670 ₪ בעבור ביטוח מקיף). סכומים אלה שולמו במלאום על ידי יורם מכיסו הפרטי.

צילום נכון של פוליסת ביטוח חובה של רכב הטויוטה מצורף כנספח “23” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח מקיף של רכב הטויוטה מצורף  כנספח “24” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח חובה של רכב הפיאט מצורף כנספח “25” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח מקיף של רכב הפיאט מצורף  כנספח “26” לבקשה זו.

  1. להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 24.1.16 רכש ישראל את רכב ההונדה ונדרש לבטח את הרכב באופן מיידי. מספר הטלפון של חברת שירביט היה זמין אצלו בנייד ולכן הרים טלפון ובו במקום סגר עם שירביט על ביטוח רכב לשנת 2016. בעבור ביטוח החובה שילם ישראל סך של 1,475 , בעבור פוליסת הביטוח המקיף וצג ג’ שילם ישראל סל של 4,513 ₪, ובסך הכל שילם ישראל סך של 5,988 ₪. ביום 4.12.16 ישראל אף קיבל אישור מחברת שיריביט על העדר תביעות בשלוש השנים הקודמות.

צילום נכון של פוליסת ביטוח חובה של רכב הונדה לשנת 2016 מצורף כנספח “27” לבקשה זו.

צילום נכון של פוליסת ביטוח מקיף של רכב ההונדה לשנת 2016 מצורף  כנספח “28” לבקשה זו.

צילום נכון של אישור העדר תביעות מיום 4.12.16 מצורף כנספח “29” לבקשה זו.

  1. הנה כי כן המבקשים – כמו גם יתר חברי הקבוצה – מוטעים לחשוב כי פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה הינה מוצר נחשק ביותר וכי מדובר בפרמיית ביטוח אטרקטיבית, כביכול, הנמוכה מהפרמיה שהיתה משולמת על ידם בשוק החופשי. אפילו אם מדובר בפרמיה דומה או אפילו קצת גבוהה יותר, בשל העובדה כי ההחזר המקסימאלי בעבור רכב שירות מתקבל אך ורק אם מבטחים את הרכב אצל החברות הזוכות במכרז המשיבות, הרי שמדובר, כביכול, בשורה התחתונה בביטוח הזול ביותר ובסכום הנמוך ביותר שייאלץ המבוטח להשלים מכיסו הפרטי בעבור הביטוח (לאחר קבלת ההחזר לו זכאי מהמדינה). למרבה הצער התברר למבקשים כי אין הדבר כך וכי הם נפלו שולל אחר המצגים שנעשו על ידי המשיבות והוטעו על ידן.
  2. ישראל, אשר נאלץ במסגרת ביטוח הרכב לעובדי המדינה לשנת 2017 להוסיף מכיסו האישי סכום של 3,133 ₪, לא נרגע מהסכום האסטרונומי שנאלץ להוסיף וגמר בליבו לרדת לפשר הסיבות שבעטיין במסגרת הביטוח האטרקטיבי ביותר שקיים, כביכול, נאלץ לשלם פרמיה כה גבוהה. בשלב הראשון ניסה ישראל לבדוק כמה היה משלם אצל חברת שירביט אשר ביטוחה אותו בשנה הקודמת. חברת שירביט, אשר לא זכתה במכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה, שלחה לישראל הצעת מחיר בעבור ביטוח מקיף לשנת 2017 בסכום של 5,732 ₪, סך של 3,113 ₪ פחות מהסכום ששילם ישראל במסגרת ביטוח רכב לעובדי המדינה אצל מגדל. דהיינו, במסגרת ביטוח רכב לעובדי המדינה שילם ישראל למגדל פרמיה גבוהה יותר בשיעור של 35%!.

צילום נכון של הצעת המחיר לביטוח רכב לשנת 2017 של חברת שיריביט מצורף כנספח “30” לבקשה זו.

  1. ישראל, אשר היה המום מההפרשים העצומים בשיעורי הפרמיות שעמדו על 35%!, החליט לבדוק גם באתר wobi מה סכום הפרמיה אשר היתה משולמת על ידו אילו היה מבטח את רכבו בשוק החופשי. או אז גילה ישראל, לתדהמתו המוחלטת, כי באם היה מבטח בשוק החופשי היה משלם, למשל, אצל שלמה ביטוח סך של 874 ₪ בעבור ביטוח חובה וסך של 4,618 ₪ בעבור ביטוח מקיף ובסך הכל סכום מקסימאלי של 5,492 ₪, דהיינו 4,641 ₪ (!) פחות מהסכום ששולם על ידו במסגרת ביטוח רכב לעובדי המדינה אצל מגדל, ובאחוזים 45% (!) פחות.

צילום נכון של תדפיס מאתר wobi מצורף כנספח “31” לבקשה זו.

  1. ישראל לא יכל להאמין כי הוטעה על ידי המשיבות לחשוב שביטוח הרכב לעובדי המדינה הוא הביטוח האטרקטיבי המשתלם והזול ביותר כאשר מדובר בפערים בלתי נתפסים של 35% – 45%. בהמשך לכך ישראל החל לבדוק האם באמת התנאים במסגרת הביטוח של עובדי המדינה הם כה יוצאי דופן לעומת התנאים בשוק החופשי אשר יהא בהם כדי להצדיק את הפער האסטרונומי אשר שולם על ידו. מבדיקה זו למד ישראל כי התנאים שמציעות המשיבות במסגרת הביטוח לעובדי המדינה, שעיקרם השתתפות עצמית של 550 ₪ במקום 990 ₪ או גרר תוך שעתיים במקום 4 שעות אינם כה משמעותיים וכה יוצאי דופן, ולמצער בוודאי שאינם מצדיקים תוספת תשלום בשיעור של 35% – 45%.
  2. ישראל, שחש כי הטעו אותו באופן חמור, וגרמו לו לשלם שלא כדין, במסגרת ביטוח לעובדי המדינה אשר אמור להיות האטרקטיבי, המשתלם והזול ביותר, פרמיה אסטרונומית הגבוהה בשיעור של 35% – 45% ממחיר השוק, החל לשוחח על הנושא עם מכרים בתקווה ויוכלו להאיר את עיניו לפשר הסיבה שבעטיה הפרמיה ששולמה על ידו כה גבוהה ובלתי הגיונית. בהמשך לכך, אחד ממכריו העלה את האפשרות כי הפרמיה ששלומה על ידו היא פרמיה שמשלמים מבוטחים ללא עבר ביטוחי או מבטחים בעלי עבר ביטוחי בעייתי הכולל תאונות בשלוש השנים הקודמות.
  3. או אז התעורר בליבו של ישראל לראשונה החשד, כי המשיבות – ובכלל זה מגדל – במסגרת ביטוח הרכב לעובדי המדינה, ובניגוד מוחלט למצגיהן, הצהרותיהן והתחייבויותיהן,  מתעלמות כליל מעברם הביטוחי של המבוטחים לצורך חישוב הפרמיה בביטוח המקיף, ובשל כך הפרמיה אשר שולמה על ידו גבוהה בעשרות אחוזים מהפרמיה אשר היתה צריכה להיות משולמת על ידו אילו היו המשיבות מחשבות את הפרמיה לפי הקריטריון של עברו הביטוחי כפי שהובטח והוצהר על ידן.
  4. בהמשך לכך, ביום 1.2.17 פנה ישראל פעם נוספת אל חברת מגדל על מנת לבדוק האם יש דברים בגו. ישראל שוחח עם נציג מטעמה של מגדל בשם ליאור. בשיחה זו ביקש ישראל לדעת האם מגדל לקחה בחשבון בחישוב הפרמיה את העובדה שהוא ללא תביעות בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה. במסגרת שיחה זו הודה הנציג מטעם מגדל בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי “מבחינת תביעות אנחנו לא מתחשבים בתביעות”, כך שבניגוד מוחלט לאמור בפוליסות ובדפי המידע פרמיית הביטוח שחושבה למבקשים, כמו גם יתר לחברי הקבוצה, לא חושבה לפי הפרמטר של ללא תאונות בשלוש השנים הקודמות כפי שהיתה אמורה להיות מחושבת, כי אם לפי פרמטר אחר ושגוי של העדר עבר ביטוחי כביכול.

צילום נכון של תמלול הקלטה שסומנה כ 0768867788 call in  13-36-44 מיום 1.2.17 מצורף כנספח “32” לבקשה זו.

  1. ויודגש. גם שיעורי הפרמיות הגבוהים מעידים כאלף עדים כי בחישוב הפרמיה המשיבות מתעלמות כליל מעברו הביטוחי של המבוטח, קל וחומר בשים לב לכך כי בשנת 2017 מגדל זכתה בנתח הגדול ביותר במכרז לאחר שהציעה את המחירים הנמוכים ביותר, שלפי הודאתה מחושבים תוך התעלמות מהעבר הביטוחי של המבוטח וגילום סיכון גבוה שאינו רלבנטי למבקשים וחברי הקבוצה.
  2. מן האמור עד כה עולה בבירור, כי ציבור המבוטחים בביטוח רכב לעובדי המדינה מוטעה לחשוב כי מדובר במוצר נחשק ביותר ובפרמיית ביטוח אטרקטיבית, כביכול, הנמוכה מהפרמיה המשולמת בשוק החופשי, ואשר מחושבת לפי הקריטריונים אישיים של המבוטח ובכלל זה לפי עברו הביטוחי האמיתי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה. תחת זאת התברר, למרבה הצער, כי , בניגוד מוחלט להתחייבויותיהן והצהרותיהן, המשיבות מתעלמות באופן גורף מהעבר הביטוחי של המבוטח ו/או מחשבות את הפרמיה לפי פרמטר אחר ושגוי של העדר עבר ביטוחי. בדרך זו הצליחו המשיבות להסב למבקשים, כמו גם ליתר חברי הקבוצה, נזקים כבדים ומשמעותיים ביותר.
  3. ויודגש. המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא היו מסכימים ביודעין לשלם פרמיה גבוהה יותר בגין סיכון שאינו קיים לגביהם לאור עברם הביטוחי. אין ספק כי אילו היו יודעים המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, כי המשיבות גבו מהם פרמיה גבוהה יותר בשל כך שלא לקחו בחשבון פרמטר מהותי וידוע מראש בדבר עברם הביטוחי, המבקשים וחברי הקבוצה לא היו מתקשרים עם המשיבות בהסכם ביטוח הרכב לעובדי המדינה ובוודאי שלא היו משלמים מכיסם אלפי שקלים ביתר בעבור סיכון שאינו רלבנטי לגביהם. ברי כי אין כל טעם ואין כל הגיון לשלם פרמיה גבוהה יותר בעבור סיכון חסר רלבנטיות לגבי המבוטח וממילא אף אחד גם לא היה מתנדב לשלם פרמיה כאמור.
  4. בנסיבות אלה, סבורים המבקשים כי הדרך היעילה, הנכונה והראויה ביותר לחיוב המשיבות לתקן את דרכיהן ואת הפרותיהן ולפצות את המבקשים ואת חברי הקבוצה בגין נזקיהם, כמו גם תיקון דרכן מכאן ולהבא, הינה הגשת הבקשה דנן לאישור התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית.
  • עילות התביעה
    1. סעיף 55 לחוק הפיקוח שכותרתו, “איסור תיאור מטעה”, קובע כדלקמן:

(א) מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה בעסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור.

        (ב) לענין זה, “תיאור מטעה” – תיאור הניתן בעל פה, בכתב או בדפוס, שיש בו כדי להטעות בענין מהותי בעסקה; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:

[….]

(4) דמי הביטוח ותשלומים אחרים שעל המבוטח לשלם, לרבות דמי הביטוח המקסימליים המותרים על פי דין ושיעור הריבית על האשראי שניתן לתשלומם, לפי חישוב שנתי;

(5) דמי הביטוח בהשוואה לדמי הביטוח הרגילים או המקובלים או שנדרשו בעבר, לגבי אותו מבטח ולגבי מבטחים אחרים;

  1. הנה כי כן, סעיף 55 לחוק הפיקוח אוסר בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים על הטעיית המבוטח באשר לכל פרט המהותי לעסקת הביטוח, ובכלל זה ביחס לפרמיית הביטוח המשולמת על ידו. יתרה מכך, סעיף קטן 5 מגדיל לעשות וקובע כי לא מדובר רק במידע לגבי דמי הביטוח עצמם כי אם גם במידע בדבר דמי הביטוח שהיו משולמים באופן רגיל ומקובל בהתאם לפרמטרים האישיים של המבוטח גם אצל מבטחים אחרים.
  2. יפים לכאן דברי כבוד השופטת ד”ר פלפל בת”א 2668/99 בורובסקי דניאלה נ‘ מנורה בע”מ – חברה לבטוח)פורסם בנבו, 16.06.2002) (להלן: “עניין ברובסקי“):

איסור ההטעיה הוא חד וברור – כל תכליתו להבטיח את זכות המבוטח וחירותו לבחור את המוצר הביטוחי המתאים לו באמת. חירות לבחור – משמע, בחירה על בסיס מידע מלא ומבוסס.

 לאור מסגרת נורמטיבית זאת חלה על חברות הביטוח חובת זהירות מוגברת מפני הטעיית הלקוח. מכאן צומחת חובת גילוי מוגברת של חברות הביטוח. חוזה הביטוח מהווה דוגמה מובהקת לחוזים המחייבים דרגה גבוהה מן הרגיל של אמון, של גילוי ושל תום לב – הווה אומר – ‘מירב הנאמנות’ מהצדדים.

 …. כיום ניתן לאמר שהכלל הוא בבחינת caveat emptor ייזהר המוכר.  בענייננו חל עקרון הגילוי ותום הלב על פיו חייב כל צד לחוזה הביטוח לגלות לצד האחר כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על החלטתו, או לפחות על החלטת אדם סביר במצבו, אם להתקשר בחוזה אם לאו ובאילו תנאים.”

  1. כיוצא בזה, חובת הגילוי של המבטח כוללת שני מרכיבים: הראשון, איסור הצגת מצג מטעה ו/או מצג שווא והשני, חובת גילוי יזום. דהיינו, חל איסור על המבטח למסור תיאור מטעה של העסקה אותה ערך עם המבוטח וכן חלה עליו חובה פוזיטיבית לגלות למבוטח כל פרט חיוני הקשור לעסקה ובכלל זה הפרמטרים שנלקחו על ידה בחשבון ו/או שהיא מתעלמת מהם לצורך חישוב דמי הביטוח.
  2. כאמור לעיל, בעניינו המשיבות התחייבו והצהירו בריש גלי במסגרת פוליסת הביטוח לעובדי המדינה מטעמן כי פרמיית הביטוח בפוליסה מחושבת לפי מספר קריטריונים אישיים של המבוטח המאפשרים לחברה להעריך את הסיכונים המבוטחים, ובכלל זה לפי עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה. לא זו אף זו. כל אחת מהמשיבות אף הגדילה עשות וקבעה הוראה מיוחדת בפוליסת הביטוח מטעמה לפיה, באם המבוטח מסר מידע לא נכון לגבי העניינים שהוגדרו כעניינים מהותיים בפוליסה, ובכלל זה עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות, החברה רשאית לבטל את הפוליסה או להקטין את היקף החבות שכן מדובר במידע אשר על בסיסו חישבו, כביכול, כל אחת מהמשיבות, את פרמיית הביטוח והעריכו את הסיכונים המבוטחים.
  3. בנסיבות אלה יטענו המבקשים, כי המשיבות הפרו את הוראת סעיף 55 לחוק הפיקוח האוסרת אל על הטעיית המבוטח באשר לפרט המהותי לעסקת הביטוח, מקום בו הציגו בפוליסות גופן ובפרסומים נוספים כי פרמיית הביטוח מחושבת לפי הקריטריונים האישיים של המבוטח ובכלל זה לפי עברו הביטוחי האמיתי בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה, כאשר בפועל המשיבות מתעלמות כליל מפרמטרים אלה ופרמיית הביטוח מגלמת סיכון גבוה יותר שאינו רלבנטי למבקשים ולחברי הקבוצה.
  4. ויודגש. המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא היו מסכימים ביודעין לשלם פרמיה גבוהה יותר בגין סיכון שאינו קיים לגביהם לאור עברם הביטוחי. אין ספק כי אילו היו יודעים המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, כי המשיבות גבו מהם פרמיה גבוהה יותר בשל כך שלא לקחו בחשבון פרמטר מהותי וידוע מראש בדבר עברם הביטוחי, המבקשים וחברי הקבוצה לא היו מתקשרים עם המשיבות בהסכם ביטוח הרכב לעובדי המדינה ובוודאי שלא היו משלמים מכיסם פרמיית ביטוח היקרה יותר באלפי שקלים בעבור סיכון שאינו רלבנטי לגביהם.
  5. המבקשים יוסיפו ויטענו כי המשיבות כשלו גם בחובת הגילוי היזום מכוח הוראת סעיף 55 לחוק הפיקוח לגבי כל פרט חיוני ומהותי הקשור לעסקה. בשום שלב המשיבות לא גילוי מיוזמתן כי בחישוב פרמיית הביטוח המשולמת במסגרת פוליסת הביטוח לעובדי המדינה המשיבות מתעלמות כליל מהפרמטר של עבר ביטוחי וכפועל יוצא מכך הפרמיה גבוהה יותר באופן משמעותי מהפרמיה אשר היתה צריכה להיות משולמת על ידי המבקשים וחברי הקבוצה באם פרמטר זה היה נלקח בחשבון כפי שהציגו המשיבות בפוליסות ובפרסומים מטעמן. אין ספק כי אי גילוי מידע חיוני וקריטי זה מעין כמותו המשליך באופן ישיר על שיעור פרמיית הביטוח עומד למשיבות לרועץ ומחייב גם מטעם זה את קבלת בקשת האישור דנן.
  6. זאת ועוד. סעיף 58 לחוק הפיקוח, שכותרתו “איסור פגיעה“, קובע כי:

“לא יעשה מבטח או סוכן ביטוח – במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה או בכל דרך אחרת – דבר שיש בו משום ניצול מצוקתו של מבוטח, חולשתו השכלית או הגופנית, בורותו, אי ידיעתו את השפה או חוסר נסיונו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה של ביטוח בתנאים בלתי סבירים או כדי לקבל תמורה העולה על התמורה המקובלת.”

  1. המבקשים יטענו, כי השימוש שעשו המשיבות בעובדה כי פוליסות הביטוח שווקו במסגרת מכרז לקולקטיב, וכי המבקשים, כמו גם חברי הקבוצה, האמינו בלב שלם למצגי המשיבות והתחייבויותיהן כי מדובר בתנאים האטרקטיביים והמשתלמים ביותר, כביכול, למבוטחים, שכן כוח הקניה של ציבור גדול מקנה להם מחיר מוזל ותנאים מיטביים, על מנת לגרום למבקשים ולחברי הקבוצה לשלם פרמיה הגבוהה לעין שיעור מהפרמיה שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם אילו נלקח בחשבון עברם הביטוחי כפי שהצהירו והתחייבו המשיבות, עולה כדי הפרה של הוראת סעיף 58 לחוק הפיקוח.
  2. עוד יטענו המבקשים, כי המשיבות הטעו את המבקשים וחברי הקבוצה וגרמו להם להאמין, כי אפילו אם ניתן למצוא פרמיית ביטוח דומה או נמוכה יותר בשוק החופשי מהפרמיה המוצעת על ידי החברות הזוכות במכרז, הרי בשל העובדה כי המבוטח יקבל את ההחזר המקסימאלי מהמדינה בעבור רכבו (בגין רכב שירות סך של 7,000 ₪) רק אם יבטח אצלן, כל זאת מבלי שגילו לו שהפערים כל כך משמעותיים כך שבשוק החופשי יספיק לו החזר של 92% מההחזר המקסימאלי, הינה בניגוד להוראת סעיף 58 לחוק הפיקוח, ועולה כדי ניצול מצוקת המבקשים וחברי הקבוצה ו/או השפעה עליהם בצורה בלתי הוגנת על מנת לקבל תמורה העולה על התמורה המקובלת לפי הקריטריונים האישיים שלהם.
  3. בנסיבות אלה יטענו המבקשים גם, כי מקום בו המשיבות פעלו, בין היתר, בניגוד להוראות סעיפים 55 ו 58 לחוק הפיקוח, קמה למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין“), שעניינו הפרת חובה חקוקה:

“(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמן נמנה פלוני.”

  1. בע”א 145/80 ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש, פ”ד לז(1) 113, בעמ’ 139 (1982) עמד בית המשפט העליון על היסודות הדרושים לצורך קיום עוולת הפרת חובה חקוקה שהינם (1) קיום חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אליו נתכוון החיקוק.
  2. המבקשים יטענו, כי כפי שפורט לעיל ולהלן תנאים אלו מתקיימים בעניינו: (1) על המשיבות הוטלו חובות חוקיות מכוח הוראת סעיפים 55 ו 58 לחוק הפיקוח; (2) הוראות אלה נועדו לטובת הניזוקים – המבקשים וחברי הקבוצה; (3) כאמור לעיל, המשיבות הפרו באופן בוטה את חובותיהן הנ”ל; (4) כתוצאה מההפרה נגרמו למבקשים ולחברי הקבוצה נזקים ממוניים (כמפורט בהרחבה להלן); (5) אין חולק כי הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים אשר אליו נתכוון החיקוק.
  3. זו אף זו. כפי שכבר צויין לעיל, במסגרת פוליסות הביטוח כל אחת מהמשיבות הצהירה והתחייבה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי פרמיית הביטוח בפוליסה מחושבת לפי מספר קריטריונים אישיים של המבוטח המאפשרים לחברה להעריך את הסיכונים המבוטחים, ובכלל זה לפי עברו הביטוחי של המבוטח בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה. המשיבות הפרו ברגל גסה הוראות אלה של ההסכם מקום בו התעלמו כליל מהעבר הביטוחי של המבוטח לצורך חישוב פרמיית הביטוח. לפיכך קמה למבקשים ולחברי הקבוצה גם עילת תביעה חוזית בגין הפרת הסכם וקבלת פיצוי בגין הפער שבין מחיר הפרמיה לפי חישוב המביא בחשבון את העבר הביטוחי לבין המחיר ששולם בפועל בהתעלם מהעבר הביטוחי ובניגוד להוראות ההסכם.
  4. יתרה מכך, חוזה ביטוח הינו חוזה לכל דבר ועניין ולכן גם עליו חלות ההוראות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג 1973 (להלן: “חוק החוזים“). המבקשים יטענו כי בנסיבות דנן כמפורט לעיל המשיבות הפרו גם את הוראות סעיף 15 לחוק החוזים שעניינה הטעיה. עמד על כך, למשל כבוד השופט פוגלמן בע”א 7730/09 כהן נ’ מבני גזית (2000 בע”מ) (פורסם בנבו, 6.6.2011) (להלן: “עניין כהן“), פס’ 12:

אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, עשוי להוות הטעיה במובן סעיף 15 לחוק. לעתים נוצרת הטעיה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי בהימנעות מגילוי נתון מסוים. זאת, מקום שבו מוטלת על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי (ראו: ע”א 11/84 רבינוביץ נ’ שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע”מ, פ”ד מ(4) 533, 540-539 (1986) (להלן: פרשת רבינוביץ); ע”א 338/85 שפיגלמן נ’ צ’פניק, פ”ד מא(4) 421, 426 (1987); גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 321-316 (2005) (להלן: שלו); דניאל פרידמן נילי כהן חוזים כרך ב 810 (1992) (להלן: פרידמן וכהן)). התפיסה היא, ששתיקה או הסתרת מידע אינם שונים במהותם מהטעיה שבמעשה, וכי חובת הגילוי, מבטאת “מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה” (ע”א 2469/06 סויסה נ’ חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע”מ, פסקה 10 ([פורסם בנבו], 14.8.2008) (להלן: פרשת סויסה); וראו גם: שלו, בעמ’ 318-317). ואכן, הוראת סעיף 15 סיפא מרחיבה את הגדרת ההטעיה, ומוסיפה: “”הטעיה” – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן”. קרי, הוראת הסעיף מעגנת את חובת הגילוי של צד לחוזה בשלב הטרום-חוזי, בהתבסס על שלושה אדנים אפשריים: דין, נוהג ונסיבות.”

  1. המבקשים יוסיפו ויטענו, כי על המשיבות חלות גם הוראות סעיף 12 ו- 39 בדבר חובת תום הלב בשלב המו”מ ובשלב קיום החוזה. על מהותה של חובת הגילוי מכוח סעיף 12 ניתן ללמוד מפסק דינו של כבוד השופט ע’ פוגלמן בעניין כהן, פס’ 18:

חובת הגילוי הנגזרת מסעיף 12 קמה מקום שבו על פי הנסיבות היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן יגלה נתונים משמעותיים לצד השני (ע”א 9447/06 פוקס נ’ אלבס, פסקה 21 ([פורסם בנבו], 25.3.2008); להרחבה ראו: גבריאלה שלו “סעיף 12 לחוק החוזים: תום לב במשא ומתן” משפטים ז  118, 140-138 (1976)). גילוי אינפורמציה רלוונטית לצד שכנגד נתפס, ככלל, כביטוי לדרישה להוגנות ביחסים בין צדדים עסקיים במשא ומתן. כך בפרט במקרה שבו אחד הצדדים מחזיק ממילא במידע המבוקש, או בעל נגישות גבוהה יותר לנתונים בקשר לנכס”.

  1. ויודגש. “חוזה הביטוח מהווה דוגמה מובהקת לחוזים המחייבים דרגה גבוהה מן הרגיל של אמון, של גילוי ושל תום לב – הווה אומר ‘מירב הנאמנות’ מהצדדים.” מכאן ש“עקרון הגילוי ותום הלב מחייב כל צד לחוזה הביטוח לגלות לצד האחר כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על החלטתו, או לפחות על החלטת אדם סביר במצבו, אם להתקשר בחוזה אם לאו ובאילו תנאים” (עניין בורובסקי).
  2. המבקשים יטענו, כי בעניינו הפרו המשיבות ברגל גסה גם את חובתן המוגברת לפעול בתום לב, בנאמנות בדרך מקובלת ובהגינות כלפי המבקשים וחברי הקבוצה, בין היתר, מקום בו הציגו בפוליסות ובפרסומים נוספים מצג שווא לפיו פרמיית הביטוח מחושבת לפי הקריטריונים האישיים של המבוטח ובכלל זה לפי עברו הביטוחי האמיתי בשלוש השנים הקודמות להוצאת הפוליסה, כאשר בפועל המשיבות לא גילו כי הן מתעלמות כליל מפרמטרים אלה ופרמיית הביטוח מגלמת סיכון גבוה יותר שאינו רלבנטי למבקשים ולחברי הקבוצה. חיוב המבקשים וחברי הקבוצה לשלם פרמיה גבוהה יותר בעבור סיכון חסר רלבנטיות לגביהם מהווה מקרה ברור ומובהק של חוסר תום לב פעולה בדרך שאינה מקובלת ואינה הוגנת וגם מטעם זה יש לאשר את הבקשה דנן.
  3. ודוק. “משמעותה של הפרת חובת הגילוי החוזית עשויה להיות מגוונת. היא עשויה להוות הפרה של חובת תום הלב במשא ומתן, היא יכולה להגיע לכדי הטעיה חוזית ובמקרים מסוימים כדוגמת המקרה דנן היא עולה אף כדי הפרת חוזה” (ת”א 32162-06-13 קולטלרסקי נ’ מועצה מקומית תל מונד ואח’ (נבו, מיום 3.5.17), פס’ 69 (להלן: עניין קוטלרסקי“).
  4. לכך יוסף, כי קמה למבקשים ולחברי הקבוצה עילת תביעה בגין עוולת הרשלנות מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. על המשיבות – חברות ביטוח – חלה חובת זהירות מושגית כלפי מבוטחיהן לפעול בצורה מיומנת זהירה והוגנת כפי שחברת ביטוח סבירה היתה פועלת באותן נסיבות, ובכלל זה חובת זהירות מוגברת שלא להטעות את לקוחותיהן ולגלות כל מידע אשר עשוי להיות רלבנטי לעסקה ולהשפיע על החלטת המבוטח באם להתקשר בעסקה באם לאו. בענייננו, כפי שכבר הובהר, המשיבות הצהירו בפוליסות הביטוח ובפרסומים מטעמן כאילו הפרמיה מחושבת לפי הקריטריונים האישיים של המבוטח לרבות עברו הביטוחי. ואולם, הלכה ולמעשה המשיבות חייבו את המבקשים ואת חברי הקבוצה לפי פרמיה גבוהה יותר המגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי לגביהם, כל זאת מבלי לגלות זאת למבוטחים. בכל אלה סטו המשיבות מסטנדרט ההתנהגות הסביר שמצופה מהן ועל כן הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית והתרשלו במעשיהן ובמחדליהן כמפורט לעיל. על כן המשיבות חבות גם בנזק שגרמו למבקשים ולחברי הקבוצה מכוח עוולת הרשלנות.
  5. ויודגש. המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא היו מסכימים ביודעין לשלם פרמיה גבוהה יותר בגין סיכון שאינו קיים לגביהם לאור עברם הביטוחי. אין ספק כי אילו היו יודעים המבקשים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, כי המשיבות גבו מהם פרמיה גבוהה יותר בשל כך שלא לקחו בחשבון פרמטר מהותי וידוע מראש בדבר עברם הביטוחי, המבקשים וחברי הקבוצה לא היו מתקשרים עם המשיבות בהסכם ביטוח הרכב לעובדי המדינה ובוודאי שלא היו משלמים מכיסם אלפי שקלים ביתר בעבור סיכון שאינו רלבנטי לגביהם. ברי כי אין כל טעם ואין כל הגיון לשלם פרמיה גבוהה יותר בעבור סיכון חסר רלבנטיות לגבי המבוטח וממילא אף אחד גם לא היה מתנדב לשלם פרמיה כאמור.
  6. לבסוף יטענו המבקשים, כי התנהלות המשיבות, כמתואר לעיל ולהלן, גרמה גם להתעשרותן של המשיבות שלא כדין ובניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט 1979, הקובע חובת השבה על מי שהתעשר שלא כדין על חשבון רעהו (ובעניין על חשבון המבקשים חברי הקבוצה ואף המדינה). התעשרות המשיבות היא כתוצאה מכך שהן גבו מהמבקשים ומבחרי הקבוצה פרמייה גבוהה יותר המגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי עבורם חרף העובדה כי היה בידי המשיבות מראש מלוא המידע המהותי והרלבנטי לעניין זה.
  7. לפיכך, ולאור המקובץ לעיל, יטענו המבקשים, כי אין מנוס מלקבוע כי על המשיבות לפצות את המבקשים וחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבות הטעו אותם ולא גילו להם כי הפרמייה ששולמה על ידם גבוהה מזו שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם שכן היא מגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי לגביהם, וכי בניגוד מוחלט לפרסומים ולפוליסת הביטוח המשיבות התעלמות כליל מהקריטריון של העבר הביטוחי לצורך חישוב הפרמיה.
  • הנזק האישי שנגרם למבקשים
    1. המבקשים יטענו, כי הנזקים הממוניים שנגרמו להם, כמו גם לחברי הקבוצה, הינם בגובה ההפרש בין תשלום הפרמיה ששילמו בפועל, לתשלום שהיו צריכים לשלם אילו עברם הביטוחי היה נלקח בחשבון לצורך חישוב פרמיית הביטוח, כפי הצהירו והתחייבו המשיבות בהסכם.
    2. כאמור לעיל, ישראל שילם סך של 1,288 ₪ בעבור ביטוח החובה של רכב ההונדה וסך של 8,845 ₪ בעבור ביטוח המקיף שלו, ובסך הכל סך של 10,133 ₪, כאשר מתוך סכום זה המדינה החזירה לישראל סכום של 7,000 ₪ בגין רכב שירות וישראל שילם מכיסו הפרטי את היתרה בסך של 3,133 ₪.
    3. על פי הצעת מחיר ששלחה לישראל חברת שירביט (נספח “30”), אשר לא זכתה במכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה לשנת 2017, ישראל היה צריך לשלם בעבור ביטוח מקיף לשנת 2017 סכום של 5,732 ₪, כלומר סכום הנמוך מהסכום ששולם על ידו במסגרת הבטוח רכב לעובדי המדינה אצל מגדל בסך של 3,113 ₪, ובשיעור של ל 35%! פחות מהסכום ששולם על ידו. ובלשון אחרת ישראל שילם  במסגרת המכרז 54% יותר מהצעת שירביט.
    4. יתרה מכך, על פי הצעות המחיר אשר מפורסמות באתר wobi (נספח “31”) לצורך השוואת מחירים ופרמיות ביטוח, אילו ישראל היה מבטח את רכבו בשוק החופשי הוא היה משלם, למשל, אצל חברת שלמה ביטוח סך של 874 ₪ בעבור ביטוח חובה וסך של 4,618 ₪ בעבור ביטוח מקיף ובסך הכל סכום מקסימאלי של 5,492 ₪ – 4,641 ₪ (!) פחות מהסכום ששולם על ידו במסגרת ביטוח רכב לעובדי המדינה אצל מגדל, ובאחוזים הפרש של 45% (!), כלומר ישראל שילם 84% יותר מהנתונים באתר wobi. למותר לציין כי אפילו היה ישראל מקבל החזר נמוך יותר בסכום של 6,440 ₪ (92% מהסכום המקסימאלי שהינו 7,000 ₪) שכן ביטח אצל אחת החברות שלא זכתה במכרז, הרי שעדיין ההחזר היה מכסה את מלוא סכום הפרמיה (פלוס עודף) וישראל לא היה נאלץ להוסיף תשלום כלשהו מכיסו, קל וחומר מעל 3,000 ש”ח.
    5. אשר לרכב הקיה, הרי שרכב זה בוטח על ידי ישראל אצל חברת איילון בסכום של 1,218 ₪ לביטוח חובה ו 2,862 ₪ לביטוח מקיף וצד ג’, ובסך הכל בסכום של 4,080 ₪. על פי אתר wobi ישראל היה משלם אצל חברת הפניקס, למשל, סך של 2,997 ש”ח בעבור ביטוח חובה ומקיף (והשתתפות עצמית נמוכה של 995 ₪ במוסך הסדר), היינו פער של 1,083 ₪, כ- 26.5% פחות מהסכום ששולם על ידו אצל איילון, ובמילים אחרות סכום הגבוה ב 36% מהנתונים באתר wobi.

צילום נכון של ההצעה מאתר wobi לרכב הקיה מצורף כנספח “33” לבקשה זו.

  1. כיוצא בזה, נזקו של ישראל בגין ביטוח רכב ההונדה אצל מגדל במסגרת ביטוח רכב לעובדי מדינה הינו בסך של 3,133 ₪, ונזקו בגין ביטוח רכב הקיה אצל איילון במסגרת ביטוח רכב לעובדי מדינה הינו בסך של 1,083 ₪, ובסך הכל נזקיו האישיים של ישראל בגין ביטוח רכב לעובדי המדינה בשנת 2017 מסתכמים בסך של 4,216 ₪.
  2. גם יורם ביטח את שני רכביו בביטוח רכב לעובדי המדינה לשנת 2017. הן רכב הטויוטה והן רכב הפיאט בוטחו אצל המשיבה 3, חברת הראל. בעבור רכב הטויוטה, אשר הוגדר כרכב שירות, שילם יורם סך כולל של 5,439 ₪ (1174 ₪ בעבור ביטוח חובה ו- 4,265 ₪ בעבור ביטוח מקיף). על פי אתר wobi בחברת כלל היה משלם יורם סך של 3,554 ₪ סך הכל (982 ₪ חובה ו 2,304 ₪ מקיף), היינו פער בסכום של 1,884 ₪, שיעור של כ 35% פחות. יחד עם זאת יצויין כי יורם קיבל החזר בעבור מלוא סכום הביטוח של רכב הטויוטה מהמדינה.

צילום נכון של ההצעה מאתר wobi לרכב הטויוטה מצורף כנספח “34” לבקשה זו.

  1. בעבר רכב הפיאט, שילם יורם סך כולל של 3,844 ₪ (1,174 ₪ בעבור ביטוח חובה ו- 2,670 ₪ בעבור ביטוח מקיף). על פי אתר wobi בחברת הפניקס היה משלם יורם סך של 3,378 ₪ (1,079 ₪ בעבור ביטוח חובה ו 2,299 ₪ בעבור ביטוח מקיף), כלומר הפרש בסך של 446 ₪.

צילום נכון של ההצעה מאתר wobi לרכב הפיאט מצורף כנספח “35” לבקשה זו.

  1. מכאן שנזקיו הממוניים האישיים של יורם הינם בסך של 446 ₪ שכן בעבור רכב הטויטה קיבל יורם החזר מלא מהמדינה, חרף העובדה כי הוא שילם בעבור ביטוח זה 53% (!) יותר מהמחיר שהיה צריך לשלם אילו היו לוקחים בחשבון את עברו הביטוחי.
  2. כאן המקום לציין, כי למבקשים, כמו גם ליתר חברי הקבוצה, יש עבר ביטוחי “נקי והם לא היו מעורבים בתאונות ו/או לא הפעילו את הפוליסה בשלוש השנים הקודמות כך שהסיכון לחברות הביטוח הוא הנמוך ביותר. כפועל יוצא מכך גם סכום ההשתתפות העצמית אינו בעל משקל נכבד בעבור קבוצה זו אשר רוב הסיכויים, לפי עברם הביטוחי, כי לא יפעילו את הפוליסה במהלך תקופת הביטוח.
  • התובענה דנן מקיימת את התנאים לאישורה הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות

ו.1     התובענה דנן באה בגדרו של פרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות

  1. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית”.
  2. ס’ 2 לתוספת השניה לחוק קובע, כי תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, היא:

“תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו”.

  1. מבטח” מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיקוח כ”מי שקיבל רשיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רשיון מבטח חוץ לפי סעיף 15(א)(2);”.
  2. כאמור לעיל, המשיבות הינן חברות לביטוח בעלות רישיון מבטח על פי סעיף 15 לחוק הפיקוח. מכאן שהמשיבות הינן “מבטח” כהגדרתו בסעיף 1 לחוק האמור.
  3. כמו כן, אין חולק כי המבקשים הינם לקוח של המשיבות אשר התקשרו עמן בעסקה לרכישת ביטוח רכב לעובדי המדינה. ישראל התקשר עם חברת מגדל ואיילון. יורם התקשר עם חברת הראל.
  4. כיוצא בזה, הבקשה דנן הינה תביעה כנגד מבטח בקשר לעניין שבינו לבין לקוחותיו ולכן הינה תביעה אשר ניתן להגיש בה בקשה לאישור תביעה ייצוגית לפי פרט 2 לתוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות.

ו.2           קיומה של עילת תביעה אישית

  1. סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)…” רשאי לתבוע, באישור בית המשפט, בתובענה ייצוגית, “בשם אותה קבוצה”. בנוסף, סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שכאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק.
  2. כבר נפסק, כי המבקש להגיש תובענה ייצוגית נדרש להוכיח את עילת תביעתו באופן לכאורי, וכי בשלב האישור התובענה די בכך שהתובע יראה לכאורה , לעניין הנזק, את נזקו הוא (רע”א 8268/96 שמש נ’ רייכרט, פ”ד נה(5) 276, פסקה 11 (2001) (להלן: “עניין רייכרט“)).
  3. המבקשים יטענו, כי מן האמור לעיל עולה כי בידיהם עילת תביעה מבוססת לכאורה, שטובים סיכוייה להתקבל, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהמשיבות הטעו את המבוטחים ולא גילו להם כי הפרמייה ששולמה על ידם גבוהה מזו שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם שכן היא מגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי לגביהם, וכי בניגוד מוחלט לפרסומים ולפוליסת הביטוח המשיבות התעלמו כליל מהקריטריון של העבר הביטוחי לצורך חישוב הפרמיה.
  4. בנסיבות אלה, יטענו המבקשים, כי קמה להם עילת תביעה אישית בת קיימא בעניין נשוא התובענה הייצוגית כנגד המשיבות, הכל כמפורט בפרק ד’ לעיל.
  5. המבקשים יוסיפו ויטענו, כי כתוצאה מכך נגרמו להם ולחברי הקבוצה נזקים ממוניים, שהינם בגובה ההפרש בין תשלום הפרמיה ששילמו בפועל לתשלום שהיו צריכים לשלם אילו עברם הביטוחי היה נלקח בחשבון לצורך חישוב פרמיית הביטוח, כפי הצהירו והתחייבו המשיבות בהסכם, כאשר נזקיו האישיים של ישראל מסתכמים בסך של 4,216 ₪ ונזקיו האישיים שך יורם הינם בסך של 446.
  6. מכאן שהמבקשים הוכיחו את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 4(א)(1) ו- 4(ב)(1) לחוק.

ו.3      התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה

  1. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי על המבקש להראות, כי “התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה”.
  2. כלל זה, הנוגע להומוגניות של הקבוצה התובעת מרוכך בסעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע:

(א) אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה;…

(ב)           …

(ג)            בית המשפט רשאי להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה;….

  1. הלכה פסוקה היא, כי “אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות. אם יש לאחד מהקבוצה עניין שהוא מיוחד לו – כגון נזק מיוחד – ניתן לבררו בשלב האינדיווידואלי, אשר יבוא לאחר סיום השלב הקבוצתי, ולאחר שנקבעה בו שאלת האחריות של הנתבעים” (דברי הנשיא (כתוארו אז א’ ברק ברע”א 4556/94 טצת נ’ זילברשץ ואח’, פ”ד מט(5) 774, עמ’ 788 (1996)). ובלשונה של כבוד השופטת ט’ שטרסברג כהן בעניין רייכרט, פס’ 15:

“אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ גישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת“.

  1. בעניינו, השאלות נשוא התובענה הייצוגית שאישורה מבוקש הינן, בין היתר –
    • האם המשיבות הציגו תיאור מטעה בפוליסות ובפרסומים אודות אופן חישוב הפרמיה כך שהיא לוקחת בחשבון את עברו הביטוחי של המבוטח?
    • האם המשיבות היו צריכות לגלות מיוזמתן למבקשים ולחברי הקבוצה כי פרמיית הביטוח בפוליסה מתעלמת כליל מהעבר הביטוחי של המבוטח ומגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי להם?
    • האם השימוש שעשו המשיבות בעבודה כי מדובר בפוליסת ביטוח במסגרת מכרז לקולקטיב מהווה הפרה של הוראות הדין?
    • האם על המשיבות לפצות את המבקשים וחברי הקבוצה בגין ההפרש בין המחיר ששולם על ידם לבין המחיר שהיה עליהם לשלם לו היה נלקח בחשבון עברם הביטוחי?
    • מה שיעור הפער בין המחיר ששולם על ידי המבקשים וחברי הקבוצה לבין המחיר שהיה צריך להיות משולם על ידם אילו הפרמטר של העבר הביטוחי היה נלקח בחשבון על ידי המשיבות?
    • בנוסף, לחברי הקבוצה עילות משפטיות זהות כלפי המשיבות, כמפורט בפרק ד’ לעיל.
  2. שאלות אלה הינן שאלות מהותית של עובדה ומשפט המשותפות למבקשים ולכל חברי הקבוצה המיוצגת, ועל כן העילות שפורטו בבקשה זו כנגד המשיבות הינן משותפות וזהות לכלל חברי הקבוצה.
  3. בנסיבות אלה, ברור, כי התובענה דנן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. נוכח האמור לעיל עולה בבירור, כי המבקשים הצליחו גם להראות כי התובענה הייצוגית דנן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.

ו.4      יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות דלעיל תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה

  1. כאמור לעיל, סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות דורש גם כי בית המשפט ישתכנע כי “יש אפשרות סבירה” שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
  2. המבקש יטען, כי תנאי זה מתקיים בענייננו, וזאת הן לנוכח העבודה כי המבקש הצליח לשכנע במידת הסבירות הראויה שיש לו עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, וזאת הן במישור הטעוני והן במישור הראייתי (ולשם כך מצורף תצהיר על נספחיו), והן לנוכח העובדה כי המבקש הצליח לכאורה להוכיח גם את התנאי בדבר קיומה של עילת תביעה משותפת לכלל חברי הקבוצה.
  3. בנסיבות אלה, ברור, כי טובים סיכוייה של התביעה להתקבל.

ו.5           התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין

  1. סעיף 8(א)(2) ממשיך וקובע, כי על המבקש להראות, בין היתר, כי “התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין”.
  2. כבוד הנשיאה ד’ בייניש ברע”א 345/03 רייכרט נ’ יורשי המנוח משה שמש ז”ל (נבו, מיום 7.6.07), פסקה 9 (2007), קבעה כדקלמן:

“…התובענה הייצוגית נועדה לשרת את אינטרס הפרט על-ידי מתן תרופה לנזקו. היא נועדה להקנות סעד לחברי הקבוצה התובעת. הפיצוי הכספי נועד, בין השאר, למנוע התעשרות בלתי מוצדקת של גופים כלכליים גדולים על חשבון היחידים, שאלמלא מכשיר התובענה הייצוגית אינם טורחים לתבוע את זכויותיהם. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלי התובענה הייצוגית נועד בראש וראשונה לאותם מקרים בהם הנזק שנגרם לפרט אינו מצדיק מבחינה כלכלית פנייה לבית המשפט בהליך אינדיבידואלי לשם קבלת סעד (י’ גרוס, חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 256; להלן – גרוס). מדובר לרוב במצב שבו נזקו של כל תובע יחיד קטן יחסית, ולכן ככלל לא הייתה כדאיות בהגשת תביעה אינדיבידואלית, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. במצבים אלה, מנקודת מבטו של התובע היחיד המיוצג בהליך, הסעד אינו משמעותי בהכרח. במצב דברים זה, משקלו של אינטרס הפרט בפיצוי על נזקו עשוי להיות נמוך בהשוואה למשקלו של אינטרס זה בתביעות אינדיבידואליות. מרכז הכובד הוא באינטרס הציבורי, החותר להרתיע גופים כלכליים מפני הפרת החוק והמבקש לקדם אכיפתן של נורמות התנהגות ראויות.

לבסוף, התובענה הייצוגית מבקשת לקדם יעילות והוגנות בהתדיינות המשפטית. היעילות מושגת בכך שהמחלוקת מוכרעת בהליך אחד. בכך יש חסכון במשאבים הן של בית המשפט והן של הצדדים. נמנע גם חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט בתביעות אישיות דומות. ההוגנות מושגת, בין היתר, בהשוואת יחסי הכוחות בין המתדיינים. שכן תובענה ייצוגית בניירות ערך נועדה להתגבר על הנחיתות של המשקיעים מן הציבור, ביחס לתאגידים העומדים מולם.”

  1. בהקשר זה לא למותר להפנות גם אל ספרם של גיל לוטן ואייל רז תובענות ייצוגיות, הוצאת תמר, תשנ”ו, עמ’ 30:

“מקרה ראשון בו קיים צורך בהליך ייצוגי הוא, כאשר הנסיבות הופכות הליך דיוני זה להליך היחיד למעשה אשר יאפשר לצדדים המעורבים להביא את עניינם להתדיינות משפטית. הכוונה היא למצבים בהם נגרם נזק קטן מבחינה כלכלית לכל אחד מחברי קבוצה גדולה של אנשים, בנסיבות המעוררות שאלות משותפות לכולם“.

  1. במקרה דנן, אין ספק כי עסקינן בקבוצה גדולה של חברים, אשר סביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יגלו את קיומה של ההפרה וגם אם יגלו זאת, הרי שהנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה הוא קטן באופן יחסי, כך שסביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יטרחו להגיש לבית המשפט הליך אינדיבידואלי לשם קבלת הסעד, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. משכך, ברי כי מדובר במקרה מובהק וקיצוני המתאים מעצם טיבו לניהול במסגרת של תובענה ייצוגית.
  2. לא זו אף זו, המשיבות הינן גוף גדול חזק ומרתיע ויש להניח כי לרוב חברי הקבוצה אין את היכולת ו/או התושיה ו/או האמצעים על מנת להתמודד עם המשיבות באופן אישי וישיר. התובענה הייצוגית נועדה להתגבר על הנחיתות בה מצויים ציבור הלקוחות ולהשוות את יחסי הכוחות בין המתדיינים. לכן, גם מטעם זה, קיימת הצדקה לאשר להגיש את התובענה הייצוגית דנן.
  3. זאת ועוד, המשיבות פועלות בדרך שבה הן פועלות מבלי שהן חוששות לתוצאות אופן התנהלותן. אה הראיה המשיבות מתנהלות כאמור במשך שנים ארוכות ולא מגלות – ולא בכדי – לציבור לקוחותיהן כי חישוב הפרמיה נעשה בהתעלמות מהעבר הביטוחי באופן אשר מגלם סיכון שאינו רלבנטי כלפי המבקשים וחברי הקבוצה. התובענה הייצוגית הינה בדיוק הכלי המתאים על מנת להחזיר את המשיבות לדרך פעולה חוקית ולאלצה לפצות את לקוחותיהן בגין הפרת התחייבויותיה ולפעול עפ”י הסעדים המפורטים להלן. בנסיבות אלה גם האינטרס הציבורי מחייב את אישור התובענה הייצוגית.
  4. לכך יוסף, כי במקרה דנן כבר על פני הדברים ברור (וכמפורט בהרחבה להלן), כי מדובר במספר רב מאד של תובעים. ניהול עשרות אלפי תביעות אישיות יגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ואף עשוי לפגוע באחידות השיפוטית. גם מטעמים אלה קיימת הצדקה לאשר את הגשת התובענה הייצוגית דנן.
  5. ובלשונו של כבוד השופט נ’ ישעיה בת”א (ת”א) 2036/01 מנלה אברהם נ’ מפעל הפיס (נבו, 17.11.02), פס’ 7(ג) (להלן: “עניין מנלה“):

לאור גודלה הרב מאד של קבוצת הצרכנים – רוכשי כרטיסי חיש גד – יהא זה אך יעיל והוגן לאפשר ניהול התדיינות אחת בין מפעל הפיס לבין כל רוכשי הכרטיסים, שאם לא כן יאלצו עשרות אלפי רוכשי כרטיסים ואולי אף יותר, המבקשים להגיש תובענות נפרדות נגד מפעל הפיס, לנהל משפטים רביים בבתי משפט שונים ברחבי הארץ כאשר השאלה המשפטית והעובדתית שתתעורר בכל התביעות תהיה זהה.

ההגינות כלפי כל הצדדים, לרבות מפעל הפיס, ואף היעילות, מחייבים ואף מצדיקים, במקרה כזה, לאפשר את בירור כל עשרות אלפי התביעות האישיות הצפויות תחת מטריה, או קורת גג אחת של תובענה ייצוגית ובכל יחסכו הן מהתובעים הפוטנציאליים והן ממפעל הפיס, שיאלץ לשלוח נציגים רבים מאד מטעמו על מנת להתגונן מפני עשרות אלפי תביעות שיוגשו נגדו, זמן יקר וטרחה מיותרת.

זאת ועוד: שיקולי היעילות והמדיניות המשפטית מצדיקים ניהול תביעה מעין זו כייצוגית, גם על מנת להימנע מהחלטות או פסקי דין סותרים של בתי המשפט השונים ועל מנת לחסוך מזמנם היקר.

במקרה שבפניי מתקיימים איפוא, התנאי שדרש המחוקק בסעיף 35(ב)(3) לשם אישור התביעה כייצוגית.”

  1. אשר על כן, התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעניין העומד בבסיסה של הבקשה ושל התובענה נשוא ההליך דנן.

ו.6           גודלה והגדרתה של הקבוצה

  1. כאמור לעיל, הקבוצה המיוצגת בשמה מוגשת התובענה היא:

“כל לקוח של המשיבות בשבע השנים האחרונות אשר רכש ממנה פוליסת ביטוח רכב לעובדי המדינה והיה זכאי להנחה בפרמיית הביטוח בשל העדר תביעות בשלוש השנים הקודמות אך שילם פרמיה גבוהה יותר בשל אי התחשבות בעברו הביטוחי ו/או לפי פרמיה של העדר עבר ביטוחי”.

  1. כבר בפתח הדברים יצוין, כי בידי המשיבות מצויים כל הנתונים כדבעי על מנת לאתר את כל חברי הקבוצה הנ”ל ולחשב את שיעור הנזק הכולל וסכום ההשבה המצרפי.
  2. כבר נפסק, כי בשלב זה של הדיון בבקשת האישור אין כל צורך להראות את גודלה המדויק של הקבוצה, אלא רק להראות שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט הנכבד בעניין מנלה, פס’ 7(ב):

“אין ספק, והמשיבות אינו חולק על כך, כי קבוצת הצרכנים הפוטנציאלית אשר אותה ייצג המבקש, אם וכאשר, תאושר תביעתו כתובענה ייצוגית, היא גדולה למדי. מדובר במספר רב מאד של רוכשי כרטיסי “חיש גד” (עשרות אלפים בכל רחבי הארץ ואולי אף יותר). עילות התביעה המקימות למבקש זכות תביעה נגד מפעל הפיס, זהות לעילות תביעה העומדות לשאר רוכשי כרטיסים אלה מהמשיבות. על כן קיימת הצדקה לאפשר את ניהול תביעת המבקש כתובענה ייצוגית, בשמם של כל רוכשי הכרטיסים. די בכך שבית המשפט ישתכנע כי מדובר בקבוצה גדולה למדי של תובעים. אין צורך, בשלב זה לפחות, בזיהויים או באיתורם על מנת לאפשר הגשת תביעה בשמם.”

  1. וראו גם בבש”א (ת”א) 57254/99 סבו תמר נ’ רשות שדות התעופה בישראל, (נבו, 30.7.02), עמ’ 11 לתדפיס (2002):

“לכאורה גודל הקבוצה מצדיק את אישור התביעה הייצוגית. המשיבותות טוענות כי המבקשת לא הוכיחה את גודל הקבוצה ועל כן לא עמדה בתנאי המקדים. ברם, בשלב הבדיקה המקדמית לא חלה חובה על המבקשת להגדיר במדויק את גודל הקבוצה וחבריה, מה עוד שהנתונים המדויקים בענין זה, נמצאים ברשות המשיבותות אשר סרבו לגלותם עד כה.”

  1. המבקשים יטענו, כי בעניינו אין צל של ספק כי קיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה. די כבר בכך שהמגדל הודתה ואישרה כי במסגרת מכרז ביטוח רכב לעובדי המדינה המשיבות אינן לוקחות בחשבון את “העבר הביטוחי” של המבוטח לצורך חישוב הפרמיה, בניגוד למוצהר על ידן, על מנת להעיד כי עסקינן בהפרה רחבת היקף המונה עשרות אלפי לקוחות.
  2. ויודגש. גם שיעורי הפרמיות הגבוהים מעידים כאלף עדים כי בחישוב הפרמיה המשיבות מתעלמות כליל מעברו הביטוחי של המבוטח, קל וחומר בשים לב לכך כי בשנת 2017 מגדל זכתה בנתח הגדול ביותר במכרז לאחר שהציעה את המחירים הנמוכים ביותר, כביכול, שלפי הודאתה מחושבים תוך התעלמות מהעבר הביטוחי של המבוטח וגילום סיכון גבוה שאינו רלבנטי למבקשים וחברי הקבוצה.
  3. כאן המקום לציין, כי ביום 8.12.16 פורסמה כתבה בעיתון כלכליסט, שכותרתה “עובדי המדינה: להקפיא את מכרז ביטוחי הרכב, המחירים גבוהים”, בגדרה נטען כי הסתדרות עובדי המדינה דורשת מהחשבת הכללית במשרד האוצר להקפיא את המכרז הואיל ומחירי הביטוחים שמוצעים לעובדי המדינה גבוהים בעשרות אחוזים בהשוואה למחירים שאותם הם יכולים לקבל אם יבטחו את רכביהם באמצעות סוכני ביטוח פרטיים.

צילום נכון של הכתבה מיום 8.12.16 מצורף כנספח “36” לבקשה זו.

  1. לפי הכתבה עולה כי עובד מדינה שמבטח פיג’ו 308 מודל 2016 דרך המדינה ישלם 15,905 ₪ בשנה עבור ביטוח מקיף וחובה, בעוד אם יבטח דרך סוכן ביטוח פרטי הוא ישלם 11,400 ₪ – פער של 4,505 ₪, כלומר 40% אחוזים יקר יותר (ובלשון אחרת היה על חברי הקבוצה לשלם 28% פחות מהמחיר ששולם על ידם). אם הוא יבטח דרך המכרז רכב מאזדה 6 מודל 2015 הוא ישלם 9,800 ₪ במקום 6,500 ₪ אצל סוכן פרטי – פער של 3,300 ₪ ובאחוזים ביטוח רכב עובדי המדינה יקר יותר ב 7%, (דהיינו היה על חברי הקבוצה לשלם כ 34% פחות מהמחיר ששולם על ידם).  דוגמה נוספת, עבור רכב הונדה סיווק מודל 2016 ישלם עובד המדינה דרך המכרז 12,300 ₪ כאשר בשוק החופשי ישלם סכום של 6,500 ₪, דהיינו סכום גבוה יותר בסכום של 5,800 ₪ ובשיעור של 89% יותר (ובלשון אחרת חברי הקבוצה היו צריכים לשלם 47% פחות מהמחיר ששולם על ידם). פערים אסטרונומים לכל הדעות.
  2. מידע מדוייק ביחס למספר הלקוחות אשר נפגעו כתוצאה מכך שהמשיבות הטעו את המבוטחים ולא גילו להם כי הפרמייה ששולמה על ידם גבוהה מזו שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם שכן היא מגלמת סיכון ביטוחי שאינו רלבנטי לגביהם, וכי בניגוד מוחלט לפרסומים ולפוליסת הביטוח המשיבות התעלמו כליל מהקריטריון של העבר הביטוחי לצורך חישוב הפרמיה, מצוי בידי המשיבות עצמן, והמבקשים שומרים לעצמם את הזכות לתקן בקשה זו, כמו גם את כתב התביעה, ולערוך תחשיב מחודש לאחר שהמשיבות תחשופנה את הנתונים המצויים בידן במסגרת בירור הבקשה דנן.
  3. יחד עם זאת, עד לגילוי מלוא המידע על ידי המשיבות כפי שמתבקש להלן, ולמען הזהירות המופלגת, המבקשים ינסו לאמוד נתונים אלה ולהעריך את גודלה של הקבוצה והיקף התביעה הקבוצתית.
  4. על פי הנתונים שפורסמו במסגרת המכרז (נספח 9) מתוך 72 אלף המבוטחים בשנת 2016 לכ 28 אלף מבוטחים היו תביעות בשלוש השנים הקודמותהיינו לכ 38% מהם. מכאן ניתן ללמוד כי לפי נתונים אלה ל 62% מהמבוטחים לא היו תביעות בשלוש השנים הקודמות והם זכאים להנחה בשל עבר ביטוחי נקי. המבקשים יניחו כי בכל שנה שיעור של 62% מהמבטחים הינם בעלי עבר ביטוחי “נקי”.
  5. מכאן, ולנוכח נתונים אלה יעריכו המבקשים את גודל הקבוצה ואת שיעור הנזק המצרפי על סמך הנתונים המצורפים כנספח “9” ו- “12” לכתב התביעה כדלקמן:

שנה

מספר רכבים מבוטחים

62% בעלי עבר ביטוחי “נקי”

היקפו הכספי של המכרז (במיליוני ₪)

הסכום ששולם ע”י המדינה

(במיליוני ₪)

הסכום ששולם ע”י המבוטחים

(במיליוני ₪)

2017

72,000

44,640

321 

170

151

2016

72,000

44,640

321 

170

151

2015

54,000

33,480

221

121

100

2014

54,000

33,480

221

121

100

2013

51,000

31,620

173

100

73

2012

51,000

31,620

173

100

73

2011

51,000

31,620

173

100

73

סה”כ

405,000

251,100

1,603

882

721

 

  1. הנה כי כן, מנתונים אלה עולה, כי גודל הקבוצה המוערכת על ידי המבקשים היא של 251,100 פוליסות ביטוח בשבע השנים האחרונות (62% מהסך הכולל של 405,000 כאשר חלק מחברי הקבוצה “נספרו” מספר פעמים בהתאם למספר הביטוחים שנעשו על ידם) וכי סך כל הסכומים ששולמו על ידי חברי הקבוצה מכיסם האישי במסגרת ביטוח רכב לעובדי המדינה לשנים 2017-2011 (לאחר הפחתת הכספים ששולמו על די המדינה) מסתכם בסכום של 721,000,000 מיליוני שקלים.
  2. בהקשר זה לא למותר לחזור ולציין, כי בשלב זה אין בידי המבקשים נתונים כלשהם בדבר הסכומים ששולמו על ידי חברי הקבוצה בלבד. יחד עם זאת, מאחר והסכום האמור בסך 721 מיליוני ₪ מהווה 45% בלבד מסך כל תגמולי הביטוח ששולמו למשיבות במסגרת ביטוח רכב לעובדי המדינה, המבקשים יעריכו בשלב זה כי כל הסכום האמור שולם על ידי חברי הקבוצה וכי סכום זה שולם לנתבעות בלבד.
  3. כפי שעולה מפרק ה’ לעיל המבקשים שילמו פרמיה היקרה יותר בשיעורים של 12%, 26%, 35%, 36% ו 45% מהפרמיה שהיו משלמים לו היתה ניתנת להם הנחת העדר תביעות בשלוש השנים האחרונות. כמו כן כפי שעולה מהכתבה (נספח “36”) הפערים הינם בשיעור של 28%, 34% ו 47%. בחישוב ממוצע של כל הדוגמאות שלעיל עולה כי מדובר בשיעור ממוצע של 5%. יחד עם זאת, למען הזהירות, המבקשים יעריכו, כי שיעור ההנחה על העדר תביעות הינו של 7.5% מהפרמיה בגין כל שנה בה לא היו תביעות וועד למקסימום של 21.5% אם במשך 3 שנים המבוטח לא תבע. מכאן ששיעור הנזק המוערך על ידי המבקשים הינו של 21.5% בין הסכום ששולם בפועל על ידי המבקשים וחברי הקבוצה לבין הפרמיה שהיתה צריכה להיות משולמת על ידם אילו היה נקלח בחשבון עברם ביטוחי.

צילום נכון של כתבה מאתר ynet מיום 4.5.12 בדבר שיעור ההנחה בפרמיה בגין העדר תביעות מצורף כנספח “37” לבקשה זו.

  1. כפועל יוצא מכך המבקשים יעריכו כי שיעור הנזק שלהם ושל חברי הקבוצה בגין כספים ששולמו על ידם במישרין ללא קבלת כל החזר מהמדינה הינו בסכום כולל של 155,015,000 ₪ (721,000,000*21.5%). למצער שיעור הנזק המצרפי של חברי הקבוצה לשנת 2017 בלבד מוערך בסך של 32,465,000 ₪ (151,000,000*21.5%).
  2. ויודגש, המבקשים שומרים על זכותם לתקן את האומדן בקשר לגודלה של הקבוצה ואת סכום התביעה האישי והמצרפי על פי הנתונים אשר יתקבלו מהמשיבות.
  3. לפני סיום יצויין גם, כי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, מורה כדלקמן:

מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין.

  1. המבקשים יטענו, כי אם וככל שבית המשפט הנכבד יקבע, כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, וזאת בין מן הטעם של קושי באיתור וזיהוי חברי הקבוצה ובין מן הטעם של קושי בקביעת שיעור הנזק המדויק, הרי שבית המשפט הנכבד יכול לפסוק סעד לטובת הקבוצה.

ו.7           קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב

  1. סעיף 8(א)(3) קובע כי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת”; סעיף 8(א)(4) ממשיך וקובע וכי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינים של כלל הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב”.
  2. מבחינת התובע המייצג, תנאי זה נבחן בראש ובראשונה בכך שיש לו אינטרס אמיתי ועניין ממשי בתביעה והבנה מסוימת בתביעה אותה הוא מבקש להוביל (עניין רייכרט). בענייננו, המבקשים ניזוקו כספית בשל מעשיהן ו/או מחדליהן של המשיבות. בנסיבות אלה, ברור, כי יש למבקשים אינטרס אמיתי בתביעה ובתוצאותיה והם מעוניינים בפיצוי בגין נזקיהם.
  3. זאת ועוד, המבקשים מאמינים מאד בצדקת התובענה ובהכרח הציבורי לתקן את דרכי התנהלותן של המשיבות, והם פעלו ויפעלו במידת המרץ הראויה ויקדישו את כל המשאבים הנדרשים לניהולה של התובענה ולזכייה בה.
  4. בנוסף, למבקשים אין כל ניגוד אינטרסים עם מי מחברי קבוצת התובעים. בין המבקשים לבין כל חברי הקבוצה קיימת זהות אינטרסים של קבלת פיצוי בגין נזקיהם.
  5. אשר לתנאי תום הלב יטענו המבקשים, כי עסקינן בתביעה סבירה והגונה אשר הוגשה על ידם רק לאחר שהם נוכחו להבין כי המשיבות שיווקו להם, כמו גם לחברי הקבוצה, פוליסת ביטוח שחישוב הפרמיה נעשה שלא בהתאם לקריטריונים האישיים שלהם אלה לפי סיכון גבוה יותר שאינו רלבנטי אליהם, באופן אשר ייקר בצורה ניכרת את פרמיית הביטוח, כל זאת בניגוד מוחלט להצהרות המשיבות והתחייבויותיהן. בנסיבות אלה, ברור, כי גם תנאי תום הלב מתקיים ביתר שאת בנסיבות המקרה דנן.
  6. אשר לבאת כוחם של המבקשים והתובעים הייצוגים, לח”מ ניסיון עשיר ומצטבר בייצוג צדדים בעשרות תובענות ייצוגיות, כמו גם ניהול תביעות אזרחיות ומסחריות מורכבות ורחבות היקף ואף תביעות גדולות מרכזיות ומשמעותיות כנגד גופים גדולים. הח”מ אף מנהלת תביעה ייצוגית שאושרה זה מכבר על ידי בית משפט נכבד זה (כבוד השופט פרופ’ ע’ גרוסקופף) כנגד בזק בינלאומי בסכום שהוערך במאות מיליוני שקלים. משכך, אין להטיל ספק בכך שהח”מ תייצג את עניינים של חברי הקבוצה באופן ראוי והולם ובתום לב.
  7. אשר על כן, המבקשים, כמו גם באת כוחו, הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי ייצגו בדרך הולמת ובתום לב את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה.

ו.8           לסיכום פרק זה

  1. נוכח האמור לעיל עולה בבירור, כי המבקשים הוכיחו, לפחות במידת ההוכחה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, כי מתקיימים כל התנאים לאישורה של התובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית.
  • הסעדים המבוקשים
    1. בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת כדלקמן:
      • הנתונים שבידי המבקשים אינם מאפשרים לו לדעת מה גודלה של הקבוצה ושיעור הנזק שנגרם לה. אשר על כן, ביהמ”ש הנכבד מתבקש:
        • ליתן צו המורה למשיבות להשיב על שאלונים ו/או לגלות בפני המבקש את כל המסמכים ו/או החשבונות ו/או כל מידע מכל סוג ומין שהוא שיש בידו להשלים את הנתונים החסרים.
        • להתיר למבקשים לתקן את כתב התובענה הייצוגית באופן של עדכון הנתונים המספרים והסכומים המתאימים כפי שיגולו ע”י המשיבות עפ”י הוראות ביהמ”ש.
      • לפסוק לטובת חברי הקבוצה פיצוי כולל בסך של 155,015,000 ולמצער סכום של 32,465,000 ₪ בעבור שנת 2017 בלבד (או כל סכום אחר אותו ימצא בית המשפט הנכבד לנכון לפסוק בנסיבות העניין).
      • ליתן צו עשה המחייב את המשיבות לשנות את הדרך בה הן נוהגות.
      • לחילופין ו/או במצטבר ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה כפי שיימצא בית המשפט הנכבד לנכון לעשות זאת בנסיבות העניין.
      • גמול למבקשים: בית המשפט הנכבד מתבקש לחייב את המשיבות לשלם למבקשים, אשר יזמו את הגשת התביעה הייצוגית וטרחו בהכנתה, גמול הולם וראוי בשיעור המרבי האפשרי וזאת בהתאם לשיקולים המוזכרים בסעיף 22 לחוק ובפסיקה, לרבות התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, שווי ההטבה לה זכו חברי הקבוצה, מורכבות ההליך, הטרחה שטרחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת התובענה וניהולה, מידת החשיבות הציבורית וכיו”ב.
      • תשלום שכר טרחה לבאת הכוח: בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק שכר טרחה הולם וראוי בשיעור המקסימאלי האפשרי, ובצירוף מע”מ כדין, לבאת כוחם של המבקשים וזאת בהתאם לשיקולים המוזכרים בסעיף 23 לחוק ובפסיקה, לרבות התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, שווי ההטבה לה זכו חברי הקבוצה, מורכבות ההליך, רמת השקידה והטרחה שטרחה באת הכוח, הסיכון שנטלה על עצמה בהגשת התובענה וניהולה, מידת החשיבות הציבורית וכיו”ב.
      • לחייב את המשיבות בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ כדין.
  • סוף דבר
    1. לאור הנימוקים המפורטים בבקשה זו, מתבקש בית המשפט הנכבד לאשר ולהכיר בתובענה המוגשת בד בבד עם בקשה זו כתובענה ייצוגית בהתאם לפרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ולהורות כמבוקש ברישא.
    2. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בבקשה ובתובענה דנן מכוח הוראת סעיף 5ב(1) לחוק תובענות ייצוגיות.
    3. בבדיקה שערכה הח”מ בפנקס התובענות הייצוגיות המפורסם באתר בתי המשפט, נמצא כי נכון למועד הגשת בקשה זו, לא הוגשה תובענה ייצוגית נגד המשיבות בעניין דומה.
    4. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.

 

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כאמור בכותרת בקשה זו.

אולי יעניין אותך גם