התנאים לאישורה של תביעה ייצוגית 

התנאים לתביעה ייצוגית

בשנת 2006, נחקק חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006 (להלן: “חוק תובענות ייצוגיות“) הקובע כללים אחידים לעניין הגשתה וניהולה של התביעה הייצוגית. במסגרת זו הציב המחוקק שורה ארוכה של תנאים מקדמים אשר רק בהתקיימותם תאושר התובענה כתביעה ייצוגית. במאמר זו נעמוד להלן על רשימת תנאי הסף לאישורה של התביעה כייצוגית.

 

תנאי ראשון – תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תביעה ייצוגית

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי

“לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית”.

התוספת השניה לחוק מפרטת רשימת תביעות אשר ניתן להגישם כתביעה ייצוגית כדלקמן:

  1.  תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
  2.  תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
  3.  תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
  4.  תביעה בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים.
  5.  תביעה בקשר לניהול זירת סוחר לרבות תביעה נגד נותן שירותים מטעמה של חברה בעלת רישיון זירה ובכלל זה שירותי שיווק; לעניין זה, “זירת סוחר” ו”רישיון זירה” – כהגדרתם בפרק ז’3 לחוק ניירות ערך, התשכ”ח-1968.
  6.  תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה; לענין זה –

“זיקה” – בעלות, החזקה, רכישה או מכירה;

“יחידה” – כמשמעותה בחוק השקעות משותפות בנאמנות, לרבות יחידה של קרן חוץ המוצעת לציבור בישראל, כמשמעותה באותו חוק;

“נייר ערך” – כהגדרתו בחוק החברות וכן ניירות ערך כהגדרתם בסעיף 52 לחוק ניירות ערך, התשכ”ח-1968.

  1.  תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לענין זה, “גורם המפגע”, “מפגע סביבתי” – כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים.
  2.  תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א-2000.
  3.  (1) תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988.

(2) תביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ”ו-1996.

  1.  (1)   תביעה בעילה לפי פרקים ד’, ה’ או ה’ 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

(2)   תביעה בעילה לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ”ה-1965, כהגדרתן בסעיף 19א לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

(3)   תביעה בעילה לפי הוראות חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס”ה-2005.

  1.  (1)   תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 
    24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ”ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958.

(2)   תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ”ז-1987, תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס”ז-2007, או לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ”ו-1996.

(3)   בפרט זה –

“תביעה” – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי;

“הסכם קיבוצי” – הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב.

  1.  תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.
  2.  תביעה נגד מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב-1982, בעילה לפי הסעיף האמור.
  3.  תביעה נגד חברה להפעלת מערכת סליקה פנסיונית מרכזית, בקשר להעברת מידע או כספים באמצעות מערכת סליקה פנסיונית מרכזית; לעניין זה, “חברה להפעלת מערכת סליקה פנסיונית מרכזית” ו”מערכת סליקה פנסיונית מרכזית” – כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס”ה-2005.

תנאי שני – קיומה של עילת תביעה אישית

סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א)…” רשאי לתבוע, באישור בית המשפט, בתובענה ייצוגית, “בשם אותה קבוצה“.

בנוסף, סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שכאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק.

כבר נפסק, כי המבקש להגיש תובענה ייצוגית נדרש להוכיח את עילת תביעתו באופן לכאורי, וכי בשלב האישור התובענה די בכך שהתובע יראה לכאורה , לעניין הנזק, את נזקו הוא (רע”א 8268/96 שמש נ’ רייכרט, פ”ד נה(5) 276, פסקה 11 (2001) (להלן: “עניין רייכרט“)).

מכאן שהתנאי השני הוא קיומה של עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, שטובים סיכוייה להתקבל, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהמעשה ו/או המחדל הנטען.

תנאי שלישי – התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה

סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי על המבקש להראות, כי “התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה“.

כלל זה, הנוגע להומוגניות של הקבוצה התובעת מרוכך בסעיף 10 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע:

(א) אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה;…

(ב)      …

(ג)       בית המשפט רשאי להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה;….

הלכה פסוקה היא, כי “אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות. אם יש לאחד מהקבוצה עניין שהוא מיוחד לו – כגון נזק מיוחד – ניתן לבררו בשלב האינדיווידואלי, אשר יבוא לאחר סיום השלב הקבוצתי, ולאחר שנקבעה בו שאלת האחריות של הנתבעים” (דברי הנשיא (כתוארו אז א’ ברק ברע”א 4556/94 טצת נ’ זילברשץ ואח’, פ”ד מט(5) 774, עמ’ 788 (1996)). ובלשונה של כבוד השופטת ט’ שטרסברג כהן בעניין רייכרט, פס’ 15:

“אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ גישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת”.

תנאי רביעי – יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה

כאמור לעיל, סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות דורש גם כי בית המשפט ישתכנע כי “יש אפשרות סבירה” שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.

על המבקשים לשכנע במידת הסבירות הראויה שיש להם עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, וזאת הן במישור הטעוני והן במישור הראייתי, והן להוכיח גם את התנאי בדבר קיומה של עילת תביעה משותפת לכלל חברי הקבוצה. בנסיבות אלה טובים סיכוייה של התביעה להתקבל.

תנאי חמישי – התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין

סעיף 8(א)(2) ממשיך וקובע, כי על המבקש להראות, בין היתר, כי “התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין”. כבוד הנשיאה ד’ בייניש ברע”א 345/03 רייכרט נ’ יורשי המנוח משה שמש ז”ל (נבו, מיום 7.6.07), פסקה 9 (2007), קבעה כדקלמן:

“…התובענה הייצוגית נועדה לשרת את אינטרס הפרט על-ידי מתן תרופה לנזקו. היא נועדה להקנות סעד לחברי הקבוצה התובעת. הפיצוי הכספי נועד, בין השאר, למנוע התעשרות בלתי מוצדקת של גופים כלכליים גדולים על חשבון היחידים, שאלמלא מכשיר התובענה הייצוגית אינם טורחים לתבוע את זכויותיהם. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלי התובענה הייצוגית נועד בראש וראשונה לאותם מקרים בהם הנזק שנגרם לפרט אינו מצדיק מבחינה כלכלית פנייה לבית המשפט בהליך אינדיבידואלי לשם קבלת סעד (י’ גרוס, חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 256; להלן – גרוס). מדובר לרוב במצב שבו נזקו של כל תובע יחיד קטן יחסית, ולכן ככלל לא הייתה כדאיות בהגשת תביעה אינדיבידואלית, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. במצבים אלה, מנקודת מבטו של התובע היחיד המיוצג בהליך, הסעד אינו משמעותי בהכרח. במצב דברים זה, משקלו של אינטרס הפרט בפיצוי על נזקו עשוי להיות נמוך בהשוואה למשקלו של אינטרס זה בתביעות אינדיבידואליות. מרכז הכובד הוא באינטרס הציבורי, החותר להרתיע גופים כלכליים מפני הפרת החוק והמבקש לקדם אכיפתן של נורמות התנהגות ראויות.

לבסוף, התובענה הייצוגית מבקשת לקדם יעילות והוגנות בהתדיינות המשפטית. היעילות מושגת בכך שהמחלוקת מוכרעת בהליך אחד. בכך יש חסכון במשאבים הן של בית המשפט והן של הצדדים. נמנע גם חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט בתביעות אישיות דומות. ההוגנות מושגת, בין היתר, בהשוואת יחסי הכוחות בין המתדיינים. שכן תובענה ייצוגית בניירות ערך נועדה להתגבר על הנחיתות של המשקיעים מן הציבור, ביחס לתאגידים העומדים מולם.”

בהקשר זה לא למותר להפנות גם אל ספרם של גיל לוטן ואייל רז תובענות ייצוגיות, הוצאת תמר, תשנ”ו, עמ’ 30:

“מקרה ראשון בו קיים צורך בהליך ייצוגי הוא, כאשר הנסיבות הופכות הליך דיוני זה להליך היחיד למעשה אשר יאפשר לצדדים המעורבים להביא את עניינם להתדיינות משפטית. הכוונה היא למצבים בהם נגרם נזק קטן מבחינה כלכלית לכל אחד מחברי קבוצה גדולה של אנשים, בנסיבות המעוררות שאלות משותפות לכולם”.

מכאן על המבקשים להראות כי מדובר בקבוצה גדולה של חברים, אשר סביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יגלו את קיומו של המעשה ו/או המחדל וגם אם יגלו זאת, הרי שהנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה הוא קטן באופן יחסי, כך שסביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יטרחו להגיש לבית המשפט הליך אינדיבידואלי לשם קבלת הסעד, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. בנסיבות אלה מדובר במקרה מובהק וקיצוני המתאים מעצם טיבו לניהול במסגרת של תובענה ייצוגית.

זאת ועוד, המבקשים יכולים להראות גם כי המשיבה הינה גוף גדול חזק ומרתיע, ויש להניח כי לרוב חברי הקבוצה אין את היכולת ו/או התושיה ו/או האמצעים על מנת להתמודד עם המשיבה באופן אישי וישיר. התובענה הייצוגית נועדה להתגבר על הנחיתות בה מצויים ציבור הלקוחות ולהשוות את יחסי הכוחות בין המתדיינים. לכן, גם מטעם זה, קיימת הצדקה לאשר להגיש את התובענה הייצוגית.

המבקשים יכולים להוסיף ולהראות כי, המשיבה פועלת בדרך שבה היא פועלת מבלי שהיא חוששת לתוצאות אופן התנהלותה. ולפיכך התובענה הייצוגית הינה בדיוק הכלי המתאים על מנת להחזיר את המשיבה לדרך פעולה חוקית ולאלצה לתקן את דרכיה הנלוזות כך ש גם האינטרס הציבורי מחייב את אישור התובענה הייצוגית.

תנאי שישי – גודלה והגדרתה של הקבוצה

בית המשפט כבר פסק, כי בשלב זה של הדיון בבקשת האישור אין כל צורך להראות את גודלה המדויק של הקבוצה, אלא רק להראות שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה, והדברים נכונים במיוחד, מקום שהנתונים לגבי הקבוצה מצויים בידי המשיבה עצמה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט הנכבד בבש”א (ת”א) 57254/99 סבו תמר נ’ רשות שדות התעופה בישראל, (נבו, 30.7.02), עמ’ 11 לתדפיס (2002):

“לכאורה גודל הקבוצה מצדיק את אישור התביעה הייצוגית. המשיבות טוענות כי המבקשת לא הוכיחה את גודל הקבוצה ועל כן לא עמדה בתנאי המקדים. ברם, בשלב הבדיקה המקדמית לא חלה חובה על המבקשת להגדיר במדויק את גודל הקבוצה וחבריה, מה עוד שהנתונים המדויקים בענין זה, נמצאים ברשות המשיבות אשר סרבו לגלותם עד כה.”

בהקשר זה לא למותר לציין, כי סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, מורה כדלקמן:

“מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין”.

מכאן, שאם וככל שבית המשפט הנכבד יקבע, כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין, וזאת בין מן הטעם של קושי באיתור וזיהוי חברי הקבוצה ובין מן הטעם של קושי בקביעת שיעור הנזק המדוייק, הרי שבית המשפט הנכבד יכול לפסוק סעד לטובת הקבוצה.

תנאי שביעי – קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב

סעיף 8(א)(3) קובע כי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת”; סעיף 8(א)(4) ממשיך וקובע וכי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינים של כלל הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב”.

תנאי זה נבחן בראש ובראשונה בכך שיש לתובע המייצג אינטרס אמיתי ועניין ממשי בתביעה והבנה מסוימת בתביעה אותה הוא מבקש להוביל (עניין רייכרט) וכי הוא פעל ויפעל במידת המרץ הראויה ויקדיש את כל המשאבים הנדרשים לניהולה של התובענה ולזכייה בה. בנוסף, לתובע הייצוגי אין כל ניגוד אינטרסים עם מי מחברי קבוצת התובעים, כך שבין המבקש לבין כל חברי הקבוצה קיימת זהות אינטרסים.  אשר לתנאי תום הלב, יש להראות כי עסקינן בתביעה סבירה והגונה אשר הוגשה רק לאחר שהתובע הייצוגי נוכח כי המשיבה ביצעה או המעשה ו/או המחדל כלפי כל חברי הקבוצה המיוצגת.

אשר לבאת הכוח של התובעים הייצוגים, יש להראות כי לעורכת הדין המגישה את התביעה יש ניסיון עשיר ומצטבר בייצוג צדדים בתובענות ייצוגיות, כמו גם ניהול תביעות אזרחיות ומסחריות מורכבות ורחבות היקף ואף תביעות גדולות מרכזיות ומשמעותיות כנגד גופים גדולים.

לסיכום התנאים לאישורה של תביעה ייצוגית

על התובע הייצוגי להוכיח, לפחות במידת ההוכחה הלכאורית הנדרשת בשלב הגשת הבקשה לאישור, כי מתקיימים כל התנאים לאישורה של התובענה כתובענה ייצוגית.

 

אולי יעניין אותך גם